יאיר:

נצחונות פירוס 

שני מאבקים שונים מאד הסעירו באחרונה את התקשורת בישראל: המאבק על התרופות של חולי סרטן המעי הגס והמאבק על שידור משחקי המונדיאל במחיר שווה לכל נפש. שניהם כנראה הסתיימו השבוע, ובשניהם הציבור נותר עם תחושה שהאדם ה"קטן" הצליח לנצח את המערכת הגדולה. האמנם כך?

חולי סרטן המעי הגס יצאו לשבות רעב כדי לזכות במזור למחלתם. בעקבות המאבק הודיעה הממשלה שתוסיף 350 מיליון ש"ח לסל התרופות. אז נכון, מבחינה תקציבית המדינה מגדילה את האחריות על בריאות אזרחיה, אך ברמה העקרונית כלום לא השתנה. בריאות האזרחים עדיין משנית לכסף, וכשהרעש התקשורתי יעבור כך גם יישחק לאיטו סל הבריאות. האם גם בעתיד יצטרכו חולים לצאת לשבות רעב כדי לקבל תרופות? כנראה שכן. אז רצינו תרופות - ובינתיים נצטרך להסתפק בכדור הרגעה. העיקר שנשתוק.

זהירות: מבצע

השבוע הודיעו חברות הלווין והכבלים שהן שברו את שוק שידורי המונדיאל. אם עד עכשיו הציעה בעלת הזיכיון צ'רלטון חבילת שידורים ב-492 שקלים, כעת ניתן לרכוש את המשחקים גם במחיר שעשוי להגיע ל-99 שקלים. האם יש פה בשורה גדולה לצרכנים? כנראה שלא. מי שיירצה לזכות בחופש לצפות במשחקים בזול, ייאלץ להשתעבד ל"הוט" או ל"יס", ועל הדרך גם לפתוח חשבון בבנק לאומי. בחישוב זריז תגלו שבשביל לקבל הנחה חד פעמית של 200 שקל, תמצאו את עצמכם משלמים כ-200 שקל בחודש במשך תקופה ארוכה (הסבר עם כל המספרים ניתן למצוא ב-NRG). אז האם אותן חברות באו לעזור לאוהד הכדורגל הנואש לראות משחקים בזול? לדעתי לא. הן בעיקר באו לנסות לנצל אותו בעת מצוקתו.

אני ארוץ ראשון

לרוב אני נהנה לקרוא את הגיגי ולווט אנדרגראונד, אך רק כל עוד הם אינם נוגעים לשידור הציבורי. כשבנושא הנ"ל מדובר, מקלדתה רושפת והמילים זועקות לקבור את הערוץ הראשון. ואני שואל האם הסלידה היא מהרעיון או שמא רק מהביצוע?

אם ברעיון מדובר הרי שדווקא בעידן של טלוויזיה מסחרית רב ערוצית ורדיפת רייטינג אובססיבית חשוב שיהיה כוח שפוי שיוכל להציב אלטרנטיבה – אלטרנטיבה למי שרוצה תכנים איכותיים, אלטרנטיבה לקבוצות קטנות בציבור שחסרות הון כלכלי להיאבק על דריסת רגל בטלוויזיה המסחרית, ובעיקר מישהו שגם ייתן לציבור לא רק מה שהוא רוצה (כאילו מישהו באמת יודע מה זה) וייתן לו גם קצת ממה שהוא צריך (וגם פה אין נוסחאות קסם).

אך אם בביצוע עסקינן, אז הרי שאני לא פחות מאוכזב. האם גם את ולווט אמרת נואש מהאפשרות לשנות משהו בחברה הישראלית? מה החבר ברנר היה אומר על זה?

"זה אשר הוצאתי מנסיונות ימי-הויתי

וזוהי צואתי האישית:

החיים רעים, אבל תמיד סודיים...  המות רע.

העולם מסוכסך, אבל גם מגוון, ולפעמים יפה.

האדם אומלל, אבל יש והוא גם נהדר.

לעם-ישראל, מצד חוקי ההגיון, אין עתיד.

צריך, בכל זאת, לעבוד.

כל זמן שנשמתך בך יש מעשים נשגבים

וים רגעים מרוממים.

תחי העבודה העברית האנושית!" 

                             (י.ח ברנר, "מכאן ומכאן" [מחברת שישית])

או בשפה פשוטה: מדוע נפקיר זירת השפעה כה חשובה לעסקנים סוג ג', ואחר כך עוד נזעק שצריך לחסל את השידור הציבורי. כשעושים את זה נכון, אין סיבה מהותית שזה לא יעשה רק טוב לדמוקרטיה. דוגמא טובה לכך ניתן למצוא בבריטניה שם איש אינו מטיל ספק בחשיבות ההיסטורית של ה-BBC  ובהצלחתה של הרשת הציבורית לספק שידור איכותי לצופיה באנגליה ובעולם.

חידה לסיום

למה החליט ביבי נתניהו דווקא עכשיו לספר לארי שביט שבתחילת כהונתו כשר אוצר הציעו לו שוחד?

האם זה היה בתשובה לשאלה, "האם אי פעם הציעו לשחד אותך?" או שמא מדובר פה בתרגיל טקטי של הקוסם? תחרות הקונספירציה היצירתית נפתחת עכשיו בחלון התגובות. מסקנות ותוצאות בפוסט הבא.

יאיר