יאיר:

אני מוכרח להקדיש מילה טובה לניר בכר, העורך החדש של מוסף "הארץ", שהחזיר את המוסף לימיו הטובים כשעוד היה מה לקרוא בו. וזה לא שיש לי משהו נגד העורך הקודם רוגל אלפר, אני אפילו זוכר אותו לטוב מהתקופה שהייתי עובד זוטר באתר האינטרנט של הארץ. הייתי מסתובב אז בבניין ומנסה לשכנע כל עורך שהסכים  לשמוע, שאני הדבר הבא בעולם התקשורת. "אתה פשוט חייב לתת לי הזדמנות", הייתי מפציר בקרבן התורן. אך רובם לא השתכנעו, ואני המשכתי להתעסק בעבודה שחורה, עד שגמלה בלבי ההחלטה לעבור לירושלים.

את רוגל הייתי בטוח שאצליח לשכנע. לקח לי קצת זמן למפות את השעות והימים שבהם הוא נמצא במשרד, ואז לאחר מארב מתוזמן היטב זה קרה. "תביא לי רעיונות לכתבה, ונדבר על זה", הוא אמר לי. מלמלתי לעברו כמה מילים על זכויות עובדים, ותוך כדי הבנתי שתכל'ס אין לי שום רעיון לכתבה - אז הלכתי משם. מאז, (וגם מימי נושאי המגבעת ומביקורות הטלוויזיה) אני זוכר אותו לטובה. אבל כשהוא התחיל לערוך את המוסף, אני הפסקתי לקרוא אותו. עכשיו אחרי שהוא עזב, אני חזרתי.

הכתבה על ערוץ 2 שפתחה את המוסף רק חיזקה את התחושה שלי לגבי השידור הציבורי (שעליה פירטתי בפוסט קודם). אפשר לדבר המון על רגולציה בערוצים המסחריים, אבל כשהמטרה שלהם היא להרוויח כסף לא תעזורנה גם לא ההגבלות העסקיות הדרקוניות ביותר. במקום ליצור משהו בעל מטרות "רקובות" ולנסות לרסן אותו, לא עדיף לייצר משהו בעל מטרות ראויות ולהתאמץ שהוא יעבוד כמו שצריך? לדעתי, כן.  

פופ או פורנו?

אפשר לכתוב אלפי מילים על איך שהתרבות היום הדרדרה לביביי שופכין. במקום להשקיע זמן בניסוחים , אני מזמין אתכם להיכנס למשחק רשת חביב (תודות לנועה) שבו צריך להצליח להבדיל: מי כוכבת פופ ומי כוכבת פורנו? מסתבר שגם יואב שמומחה במוסיקה וגם אני שמומחה בדבר השני התקשינו לעמוד במשימה. (אני לא באמת מומחה בפורנו, אבל מאחר שיואב באמת מבין יותר ממני במוסיקה, נאלצתי למחול על כבודי רק בשביל האמצעי האומנותי).

שיהיה סוף שבוע נעים וחג שבועות שמח

יאיר

נ.ב

מאחר שהתחיל חודש חדש, כל הפוסטים הישנים נגנזו. ניתן להגיע אליהם דרך הקישורים בצד ימין של המסך (שמירת לחץ)