יואב: מערכת "לחץ חברתי" שמחה לבשר שאתמול בערב, אחרי כשבועיים באוויר, חצינו את קו אלף הכניסות הראשונות. אפשר לראות את המספר המדויק בתחתית העמוד בצד שמאל. מי ייתן ובשבועות הקרובים נוכל לבשר גם על רבבה.

אם העיתונות היא כלב השמירה של הדמוקרטיה, חוק ההסדרים הוא הדבר הראשון שהיא צריכה לנעוץ בו שיניים. הלילה אישרה ועדת הכספים את החוק, וזה זמן טוב לכתוב כמה דברים עליו ועל הדרך שבה הוא מטופל בכלי התקשורת.

במשפט אחד, חוק ההסדרים הוא המכשיר להגשמת כל חלומותיהם הרטובים של פקידי האוצר. מדובר בהצעת חוק אחת המקבצת בתוכה עשרות חוקים והצעות לשינויים הנוגעים לכל תחומי החיים. לדוגמה, בשנה אחת הוא יכול להכיל סעיף להעלאת מחירי הלחם, סעיף אחר לעדכון שכר המינימום, תוכנית מקיפה לשינוי חוקי התכנון והבנייה, ו-60 או 70 חוקים נוספים - שעל כולם יצביעו בחבילה אחת. החוק מאושר בקריאה ראשונה בכנסת, עובר לדיון בוועדת הכספים, וחוזר לקריאה שנייה ושלישית במליאה.

יש כמה סיבות שבגללן במשרד האוצר כל כך אוהבים את החוק הזה, שנחקק לראשונה ב-1985 כחוק חד פעמי לשעת חירום, אבל מאז חוזר לבקר אותנו בכל שנה בעונת התקציב.

הסיבה הראשונה והעיקרית היא המשמעת הקואליציונית: בניגוד לרוב החוקים, כל חברי הכנסת של הקואליציה מחויבים להצביע בעד חוק ההסדרים. הסיבה השנייה היא שמדובר בחוק נרחב ומסובך, ובכמה מקרים חברי הכנסת פשוט לא יודעים על מה הם מצביעים (שימו לב להתעקשות של שלי יחימוביץ' בישיבת ועדת הכספים הלילה: "עד שאני לא מבינה את כל הסעיפים, אני לא אצביע"). והסיבה השלישית היא שוועדת הכספים היא היחידה מבין ועדות הכנסת שמטפלת בחוק, ככה שסעיפיו לא עוברים אף בחינה מקצועית. השיקול היחיד הוא השיקול הכלכלי.

אם נאחד את כל הסיבות, אפשר לומר שכדי להעביר תקציב וליצור יציבות כלכלית, חוק ההסדרים משתמש במשמעת ובבורות. לא בדיוק יסודותיו של משטר דמוקרטי בריא.

קחו לדוגמה את הסעיף שמבטל חוק חינוך חינם לילדים חולים. משרד האוצר הכניס השנה את הסעיף הזה לחוק ההסדרים כדי לחסוך עוד קצת כסף, אבל הוא נפל בגלל לחץ ציבורי. אם באוצר היו מנסים להעביר את ההצעה הזאת בדרך הרגילה ולא בחוק ההסדרים, רוב הסיכויים שהיא היתה נופלת כבר בקריאה ראשונה. הרי הח"כים יכלו להצביע על פי מצפונם, ולא על פי המשמעת הקואליציונית. אבל נניח שעברה - ההצעה היתה נידונה בוועדת החינוך, שבה מלבד לחברי הכנסת יושבים גם אנשי חינוך ואנשי מקצוע שבקיאים בפרטי ההצעה ובהשלכותיה. סביר להניח שחוות הדעת שלהם היתה שלילית. אבל אף אחד מהם לא יושב בוועדת הכספים.

חוק ההסדרים מאפשר לממשלה ולפקידי האוצר לעצב את מדינת ישראל כאוות נפשם, בלי כל התחשבות בבית המחוקקים שלנו. הוא שם ללעג ולקלס את הכנסת ואת חבריה. שופטי בג"ץ אמרו שהוא פוגע בדמוקרטיה. היועץ המשפטי שאישר את החוק, יצחק זמיר, אמר: "אישרתי את חוק ההסדרים כחקיקת חירום. אבל הוא הפך למכשיר לסירוס הדמוקרטיה". חבל שדווקא בכלי התקשורת החוק הזה נתפס כמשהו מובן מאליו. בכמה ידיעות שעסקו לאחרונה באותם סעיפים ושינויים, העובדה שהם נעשים במסגרת חוק ההסדרים הוצנעה, והוזכרה אי שם בסוף הידיעה. לדעתי, אם אנחנו כאן כדי להגן על הדמוקרטיה, צריך לפעול לכך שב-2007 לא יהיה חוק הסדרים. גם על 2008 אני חותם. שימצאו פתרונות אחרים.

מוֹדעוֹת נגד מוּדעוּת (2)

ביום חמישי פירסמתי עם יובל אזולאי כתבה ב"הארץ" על מודעה שפירסמה מסעדה טורקית מתל אביב, והרגיזה את הקהילה הארמנית. רציתי להעלות כאן סוגיה שהתווכחתי עליה עם יאיר אחרי פרסום הכתבה, ולשמוע את דעתם של קוראינו המלומדים בעניין. גם החברים מקרליבך יכולים לענות.

למי שלא קרא (קודם כל, שיתבייש), במודעה מופיעה תמונה של הסולטן עבדול חמיד, האחראי על הטבח במאות אלפי ארמנים. מעליה נכתב "תודה לסולטן עבדול חמיד!" ובהמשך זה רק הולך ונעשה גרוע יותר.

בכתבה אין התייחסות למשרד הפרסום שיזם את המודעה (ADLAY & PARTNERS). פשוט מפני שלדעתי הסיפור הוא לא על משרד הפרסום שטעה, אלא על בעלי המסעדה ששילמו בעבור המודעה הזאת, בחרו אותה, ונתנו את האישור להדפיס אותה בעיתונים. לדעתי, זה דווקא די מובן שמשרדי הפרסום יעלו הצעות שינסו לזעזע או למשוך את העין בדרכים קיצוניות, ובאופן טבעי כמה מאותן הצעות יחצו את גבול הטעם הטוב.

הסיפור פה הוא חוסר המודעות של בעל המסעדה, שהודה בעצמו, שפשוט לא היה מודע לסבל של העם הארמני, ו"לא ידענו שהכיוון הוא רצח עם". כלומר, הסיפור פה לטעמי הוא לא המודעה אלא חוסר המודעות.

יאיר טוען, והוא לא היחיד, שהכתבה היתה צריכה להתמקד דווקא במשרד הפרסום, ולו רק כדי לא לתת למסעדה הטורקית את החשיפה והפרסומת בעמודי "הארץ" (אפילו שמדובר בחשיפה שלילית, לכאורה). יאיר ידידי תמיד אומר שכיום כבר אין "ידוע לשמצה", אלא רק ידוע - או לא ידוע. כבר אין בושה. והכתבה תביא עוד כמה סועדים למסעדה הטורקית. בעיניי, הכתבה לא צריכה להיות מושפעת מהרווח או ההפסד הצפוי של המסעדה. אני לא צריך לחשוש מרווחים, ולא צריך להתעודד מהפסדים, אלא לספר את הסיפור איך שאני רואה אותו.

יואב

עדכון: החוק עבר, מחר התקציב.