יאיר: השבוע הודיע שר המשפטים רמון על כך שהוא מתכנן רפורמה בפרקליטות המדינה. הקונץ: להעביר תיקים לטיפולם של עורכי דין חיצוניים. מה שיפה בעניין זאת העובדה שרמון נזהר מלהגיד את המילה הפרטה - מהמקום שהוא מגיע זה עדיין ביטוי גס, ולכן הוא קורא לזה "שינוי מבני". מעניין.

הרעיון מאחורי ההפרטה (אופס, התכוונתי לכתוב שינוי מבני) הוא שהפרקליטות עסוקה בלהגן על המדינה ולכן לא מספיקה לתבוע אנשים שחייבים לה (למדינה) כסף. ההצעה של רמון (שכמובן דורשת תוספת תקציבית) היא להעביר את כל אותן תביעות לידי עורכי דין פרטיים, וכך להגדיל את הכנסות המדינה.

אין ספק  שיש צורך בעוד עורכי דין כדי שהמדינה תוכל לתבוע את המגיע לה, אבל השאלה היא למה לא להעסיק אותם כדת וכדין כחלק מהפרקליטות? כנראה מפני שאחר כך זה יהיה בעייתי להיפטר מהם בלי להרגיש כל תחושת אחריות. מכאן שהרפורמה אינה במערכת המשפט אלא בעיקר בתחום יחסי העבודה. חבל.

זווית אישית

כשקראתי על הרפורמה בכל האתרים הופתעתי לטובה. רובם הביאו זווית ביקורתית, וגם לא התביישו להזכיר בעצמם את המילה הפרטה ולשאול את השאלות המתבקשות. דווקא אני, שערכתי את אותה ידיעה בעמודי החדשות של מעריב, הסתפקתי בסיקור יבשושי של הדברים, וללא כל שביב של ביקורתיות. 

עדיין, אני לא משוכנע לחלוטין מהו האופן הנכון עיתונאית להביא את הידיעה - האם להתמקד בפשט או ללכת ממנו צעד אחד קדימה. מה שכן, התחדדה לי העובדה שבמקרים רבים טועה הקורא הביקורתי שמשוכנע שמאחורי זווית מבט שהוא מקבל בעיתון מסתתרת אידיאולוגיה מובנה (מה שלעיתים נכון). אין מה לעשות, מצער ככל שזה יהיה, לפעמים זה פשוט הנסיבות הטכניות והבלתי נמנעות שמלוות להפקת עיתון: לחץ של זמן, טקסט שכתוב באופן רשלני, מחשב שעושה בעיות, חומרים שמגיעים מאוחר מדי או סתם חוסר ריכוז של העורך - שגורמים למוצר המוגמר להיראות כמו שהוא. 

זהו לעכשיו. קצר, אבל אין מה לעשות, יש יותר מדי עומס בעבודה ובלימודים.

בינתיים נותר רק לצפות שמישהו יבוא וילאים את "לחץ חברתי"

 יאיר