יואב: שלשום היתה לי דילמה עריכתית שנפתרה בדרך לא צפויה, יש יאמרו שערורייתית. מכיוון שהיא קשורה גם בדברים שיאיר כתב בפוסט הקודם שלו, הריני מביא אותה לפניכם קוראים וחותמים נכבדים.

עניינה של ההתחבטות היה בידיעה הזאת של רותי סיני. בידיעה נכתב על סקר שנעשה בקרב בני 65 ומעלה על מצבם הכלכלי והחברתי. מתוקף תפקידי באותה משמרת, לא עסקתי בשכתוב הטקסט, אלא רק בכותרת שהוא יקבל. ובכן, החלטתי שהכותרת תתייחס לנתון שלפיו 37.2 אחוזים מהנשאלים מקבלים פנסיה, והתפניתי לניסוח משהו קצר וקליט. אתם יודעים, כמיטב המסורת ההארצית ("איפה בכותרת הוא ישים את הנקודה-פסיק", שואלים את עצמם בחיוך החברים ממעריב).

הכותרת שנתתי בהתחלה היתה כזאת: "סקר: רק 37% מבני 65 ומעלה מקבלים פנסיה". אבל רגע, שנייה אחת. "רק 37%"? רק?? הלא על זה בדיוק כתב מר טרצ'יצקי. דבריו הידהדו בראשי, אף שלא שמעתי אותו ממש אומר אותם, אלא רק קראתי אותם בבלוג: "את האידיאולוגיה - תשאיר לפרשנים ולבעלי טורי הדעה", אמר הקול.

כשאני כותב "רק", חשבתי לעצמי, אני אומר לקורא באופן מפורש בכותרת בעמודי החדשות, שמספר מקבלי הפנסיה נמוך מדי. אני אמנם מאמין ששיעור מקבלי הפנסיה במדינת ישראל צריך לעמוד על לא פחות מ-100 אחוז (מבין אלה הזקוקים לה), אבל אולי עדיף להגיש את הנתונים כמו שהם, ומי שיחשוב שזה מעט - שיחשוב, ומי שלא - לא. אולי עדיף לכתוב פשוט "סקר: 37% מבני 65 ומעלה מקבלים פנסיה" וזהו. המשכתי להרהר ולהתלבט עד שהשעה המאוחרת האיצה בי להכריע.

גמלה החלטה בלבי להשאיר את ה"רק" בחוץ, אף שהשאלה עצמה עדיין לא נתנה לי מנוח. הכותרת שקיבלתי נראה ככה על עמוד, פחות או יותר:

הגברת אנדרגראונד

אתמול ולווט שאלה: "בכתבה של רן רזניק על הנסיונות בהרצפלד, הופיע לאורך כל הכתבה הניסוח 'הד"ר'. מישהו מבין למה צריך ליידע את הדוקטור הזה?" ובכן, הנה אני מסביר. לאקדמיה ללשון לא אכפת אם מיידעים או לא: "תואר כבוד הקודם לשם פרטי, כגון אדון, גברת, דוקטור, סרן - אפשר ליידעו ואפשר שלא ליידעו". ב"הארץ", לצורכי האחדה בלבד אני חושב, הוחלט ליידע תמיד תארים המקדימים את שם האדם הנושא אותם. אני בעד כתיב אחיד בעמודי חדשות.

יואב.