יואב: יאיר יצא היום למשימה חשאית באחד ממלונות טורקיה, והשאיר אותי מאחור לדאוג לענייני הבלוג. הספקנו לדבר בטלפון כשהוא היה בשדה התעופה. הוא הלך לאיבוד בטרמינל אבל ביקש ממני לא לספר לאף אחד שזה קרה. אני חשבתי שזה קצת חצוף לצנזר אותי שנייה לפני שהוא עולה למטוס בדרך לסוף שבוע של שמש, ים ורחת לוקום.

למען האמת, היה לי די נוח לכתוב עד עכשיו רק פעם ביומיים-שלושה. מאז שחזרתי ל"הארץ" אני עובד קשה, ובסוף היום לא תמיד מתחשק לי להתיישב שוב מול מחשב ולהקליד. טועה מי שחושב שעבודת העריכה זהה בכל העיתונים. לפני חודש וחצי שבתי לשוקן אחרי תקופה מאירת עיניים בת תשעה חודשים בדסק בקרליבך, ואני יכול לומר בבטחה, שגודל המאמץ הוא כגודל העמוד. המשמרות שלי כיום הרבה יותר מתישות, ויש לזה המון סיבות שאני לא בטוח שמותר לי לפרט כאן.

מה שנחמד, הוא שגם בדסק של מעריב וגם בדסק של "הארץ" הרבה עורכים רוצים מאוד לדעת איך העבודה נראית בעיתון השני. זו סקרנות מובנת ובריאה. יש המון מה לספר על ההבדלים בין המערכות, ברמת האתיקה, ברמת האסתטיקה, ברמה המקצועית וברמה האישית. אבל כמובן שזה הכל מאוד סודי וחשאי, ואת יתר הדברים אפרסם בזכרונותי רק כשאהיה בן 64.

מה שאני כן יכול לחשוף כאן, הוא שהעורכים בכל עיתון נוהגים מדי פעם ללעוג על הכותרות של העיתון השני. העורכים במעריב מאוד אוהבים להתבדח על הפסיק-נקודה שמופיע מדי פעם בכותרות ב"הארץ"; וב"הארץ" מנגד נוהגים לסנוט בקלישאות החבוטות של הטבלואידים. העיקר שכולם מרוצים.

ובמעבר חד

באמת שאי אפשר להפריז בחשיבות של הדיון מחרתיים (א') בבג"ץ על הפרטת בתי הסוהר. זה יהיה דיון עקרוני שיעסוק בשאלה מהם גבולות ההפרטה שהמדינה רשאית לעשות.

למי שלא בקיא בעניין, לפני שלוש שנים בערך המדינה החליטה לעשות פרויקט ניסיוני שבמסגרתו יוקם בית כלא בבעלות פרטית ובניהול פרטי. ההחלטה אז היתה לתת לבעלי ההון שיקבלו את הזיכיון סמכות מלאה גם על חייהם של האסירים. על המשמעות של ההחלטה כתב שלשום יובל יועז בפרשנות שלו ב"הארץ":

"במסגרת ההפרטה העבירה המדינה לזכיין הפרטי גם סמכויות שיש בהן היבט של הפעלת "כוח שלטוני", שבהן סמכות להחזיק אסיר בבידוד, סמכות לשימוש בכוח לשם חיפוש בגופו של אסיר, סמכות לערוך בחינה חזותית על גופו העירום של מבקר וסמכות לשלול מאסיר טובת הנאה".

מה זה אומר? שאדם פרטי אחד יוכל על פי חוק לשלוח אדם אחר לבידוד ולחפש על גופו בכוח. כלומר, המדינה לא מעבירה כאן רק מפעל, בניין, או חברה לידיים פרטיות - היא מפריטה בפעם הראשונה את הרשות להשתמש באלימות נגד אזרחים. בפעם הראשונה החוק יתיר לבעל הון להפעיל אלימות נגד אדם אחר שפשע. ביום ראשון בית המשפט ידון בשאלה אם הפעם נחצה כאן גבול. אם תשאלו אותי, התשובה ברורה.

עניין בית הסוהר הפרטי מטריד אותי מאוד. לא כעיתונאי, אלא כאזרח. אני חושב שהוא מבטא באופן מובהק תהליך מסוכן של נסיגה מהדמוקרטיה. הרבה הוגים ואינטלקטואלים ניסו בעבר לנתח תהליכים כאלה של קריסת משטרים דמוקרטיים, להצביע על נקודות מפתח בולטות, ולהבין את הסיבות והגורמים. כמו שהדברים נראים עכשיו, עוד כמה עשרות שנים מישהו יספר על הנקודה הזאת שאנחנו נמצאים בה כעת. למרבה הצער, בשני העיתונים הגדולים לא מוצאים לנכון לתת לעניין הזה את תשומת הלב הראויה לו, והאזרחים פשוט לא מודעים למה שקורה. הגיע הזמן להתעורר, לא?

להתראות מחר.

יואב.