יואב: את הרשומה הזאת אתחיל דווקא בעניין שבקושי הוזכר בכלי התקשורת, וסביר להניח שרבים מקוראינו וחותמינו הנכבדים כלל לא שמעו עליו. חבר הכנסת אביגדור יצחקי, יו"ר הקואליציה ואחד האנשים החזקים בקדימה, מוביל הצעת חוק שתאסור פרסום שמות של חשודים בעבירות צווארון לבן. ידעתם? נו בטח, הרי איך תדעו? על היוזמה המטרידה הזאת נכתב רק במשפט האחרון של מאמר המערכת ב"הארץ" אתמול, ובפסקה האחרונה בטור של דן מרגלית ב"מעריב שבת" (אם מישהו ראה במקום אחר, שייתקן).

טוב, את מי זה מעניין שבעתיד לבעלי הון תהיה אולי חסינות מסוימת בכל מה שקשור לפרסום חשדות פליליים. הם הרי פיגורות חשובות, עסוקות. אי אפשר לתת לציבור ולתקשורת להטריד אותם ללא הרף, להכתים אותם ולהשמיץ אותם. למען השם, יש להם מדינה לנהל.

סופה של ההתכנסות?

היסטריה בקדימה. על רקע המפקד השקט והכושל שהתנועה עושה בימים אלה, קמה לה אופוזיציה בדמותם של השרים מאיר שטרית וגדעון עזרא. שטרית אומר שאין סיכוי ליישם את תוכנית התכנסות של אולמרט: "אני לא מאמין בהתנתקות חד צדדית נוספת". עזרא אומר ש"צריך גבולות רחבים יותר וברי הגנה" (צ"ל: בני הגנה).

אין ספק שמדובר בקטטה פוליטית מסקרנת ומעניינת במיוחד במפלגה המוזרה הזאת. אבל מעבר לפוליטיקה המפלגתית יש כאן שתי נקודות חשובות יותר: א. האם מפלגת השלטון לא יכולה לעמוד מאחורי הבטחת הבחירות המהותית היחידה שנתנה? וב. האם זה באמת יהיה אחראי להפוך את הנסיגות החד צדדיות לשיטת פעולה, במקום לקיים משא ומתן לחיזוק גורמים מתונים ברשות הפלשתינית, או שמירה על גבולות בני הגנה.

תחושת הבטן שלי היא שגם אולמרט לא באמת מתכוון ליישם את תוכנית ההתנתקות. התמיכה בתוכנית בדעת הקהל נשחקת מאז הבחירות ללא הפסקה, ואף ארגון ואף בעל הון לא נרתם לטובתה כדי לחזק את מעמדה בציבור. חוץ מזה, אולי כל ההמולה הזאת נועדה בכלל רק כדי להעלות את קדימה קצת לכותרות, ולהגביר את זרם המתפקדים למפלגה (לפי "הארץ", עד תחילת החודש התפקדו 15 אלף איש).

מצא את ההבדלים

ידיעות ומעריב, 10.7.06

על סקרים ואנשים

לפני כשלושה חודשים, באחד הערבים שאז עוד היו אביביים ונעימים, פסעתי ברחובות העיר הגדולה עם חבר יקר שבקרוב יהיה עורך דין. שוחחנו על ענייני סקרים, דמוקרטיה וזכות הציבור לדעת. הסוגיה שעלתה בינינו אז דומה לזאת שעלתה השבוע בגלל הצעת החוק לאסור פרסום סקרים ב-20 הימים שלפני בחירות. זו שגם יאיר כתב עליה בפוסטו הקודם: פגיעה בזכות הציבור לדעת, או מתן הזדמנות לציבור להצביע באופן ענייני על פי המצע של המפלגה.

אז, באותו ערב, נדמה לי שהגענו לאיזו הסכמה. הרחבת ההגבלה על פרסום סקרים תהיה נסבלת למרות הפגיעה בזכויות הציבור, רק אם היא תהיה זמנית ותלווה בתוכנית או במסע הסברה שייחנך את הציבור לקרוא סקרים באופן ביקורתי ובערבון מוגבל. אם היא לא תוגבל בזמן ולא תלווה בשום קמפיין הסברתי, כמו שבטח יקרה, אז החוק הוא עוד נסיגה קטנה מהדמוקרטיה. האזרחים לא מסוגלים להתמודד נכון עם מה שהם קוראים בעיתון? אז פשוט נאסור להגיש להם את המידע הזה.

עוד כמה שנים יבוא מישהו, ויחליט שהדיווחים על פעולות צה"ל בשטחים פוגמים בדעת הקהל, ולכן צריך להגביל גם אותם. חוץ מזה, זה מה שהיה לפרופסור ישראל אומן הנובליסט לומר על סקרים (מקור ראשון). די מעניין.

הם לפעמים געגועים

בהמשך למה שנכתב כאן על חופים בחסות חברות מסחריות, מסתבר שיש מי שלא מסתפק רק בחופי הים, ורוצה לנצל את כל השטחים הפתוחים לצרכיו הפרטיים. בשבוע שעבר פורסם שחברת קוקה קולה תשתף פעולה עם החברה להגנת הטבע, ותשקיע מיליון דולר בפיתוח מסלולי הליכה, טיפוס ורכיבה על אופניים. זה הכל די מתסכל. אולי אצא החוצה לנשום קצת אוויר בחסות מוזי ורהטיים.

עדכון: אתר "הארץ" מדווח ש-133 מדענים קוראים להקפיא את תוכניות הבינוי בחופי הכנרת. מסתבר שרק עשירית משטחי החוף נותרו במצבם הטבעי.

לחץ בעבודה

משרד האוצר החליט לפקח (אבל הפעם באמת לפקח) על זכויות עובדי קבלן בשירות המדינה. כדי לאכוף את חוקי העבודה, המשרד יעביר את סמכות הפיקוח על חברות כוח האדם האלה ממשרד התמ"ת לאוצר. זו הדרך של משרד האוצר להודות שבמצב הנוכחי - אף אחד בממשלה למעשה לא שומר על זכויות העובדים. אז נכון, חשוב לדאוג שהעובדים בשירות המדינה יקבלו את מה שמגיע להם, אבל מה עם כל השאר?

(וגם: עלייה של עשרה אחוזים בהעסקת עובדי כוח אדם ב-2006, לפי דה מרקר)

יואב.