יאיר: ולפתע, התנפצה הבועה.

רק לפני כמה ימים עולם כמנהגו סבב. איש איש לביתו, עמוק בתוך השגרה, מדי פעם מרחרחים בדאגה לברר אם נפל עוד קסאם על שדרות. ופתאום, התעוררנו למציאות אחרת - תחושה של היסטוריה באוויר, רק שאף אחד לא הזהיר קודם. חיילים מתים, אשה הרוגה בנהריה מנפילת קטיושה, כל תושבי הצפון במקלטים, קרבות בעזה ובלבנון והפרשנים מדברים גם על חזית שלישית מול סוריה. מלחמה או מה?

לא מפסיקה לקנן בי השאלה כיצד הדברים האלו מצליחים להפתיע אותנו כל פעם מחדש, כשבמבט לאחור הכל נראה כל כך צפוי. אני מוכרח לומר שעכשיו אני בעיקר מבולבל. אני מסתכל על אהוד יערי בערוץ 2 מנסה להסביר קצת את התהליכים מסביב, ואין לי ספק שלאדם הממוצע זה נשמע כמו סינית. הוא מציין שמות של כפרים רבים על כביש ביירות דמשק, ונוקב ביתרונות ובחסרונות של הפצצת הכביש.

באשר ליערי יש בי איזו אמביוולנטיות מסוימת: מצד אחד הוא יורה שמות מוזרים כאילו הוא בשיחה על כוס קפה עם ראש אמ"ן, תוך שהוא משאיר את רוב הצופים הרחק מאחוריו. אך מצד שני, הוא אחד הפרשנים היחידים שבאמת מנסים להסביר לעם ישראל תהליכים, ולא רק אומר שכל מנהיג ערבי עם זקן וגלימה הוא טינופת שרוצה לזרוק אותנו לים. "שיתוף פעולה חם בין החמאס לבין החיזבאללה - אני לא חושב", הוא מסביר, "החיזבאללה הם שיעים, ואילו החמאס משתייכים לאחים המוסלמים. נסראללה וחאלד משעל אולי יתחבקו, אבל מה שבטוח הם לעולם לא יתנשקו על השפתיים".

אז האם חזרנו שוב לימים של "האחרון שיכבה את האור", או שאולי זה רק משבר קטן וזה עובר? האם האירועים האחרונים בעזה ובצפון מסמנים את סוף קונספציית השלום בשיטת הזבנג וגמרנו - קודם ניסוג, ואחר כך נדאג שיהיה בסדר? ארי שביט כתב על זה קצת ב"הארץ".

ומהם  גבולותיה של המלחמה החדשה? חוזרים ללבנון? תוקפים את סוריה? שוטפים את רצועת עזה? ושאלת השאלות: האם יקפיצו את עבדכם הנאמן למילואים?

בינתיים רוסיה וצרפת מגנות אותנו על הפעולה בלבנון, אבל הדוד סם לצדנו. ב"הארץ" מציעים סיקור מיוחד של האירועים. והנשיא קצב ירד לבינתיים מהכותרות הראשיות.

מצא את ההבדלים

מעריב וידיעות, 13.7.06

ובנימה סרקסטית

אתמול נפתלי לפידות הלין על כך שעמיר פרץ דיבר הרבה לפני הבחירות, ועכשיו הוא לא עושה כלום. אז הנה לך מר לפידות, פרץ הבטיח "שכר הולם", וגם קיים.

יאיר