יאיר: כשהמבחנים באוניברסיטה רועמים אז המוזות שותקות. וחוץ מזה, יש גם מלחמה, לב שבור וחום מהול בלחות. כמה תירוצים עוד צריך כדי לא לכתוב במשך יותר משבוע?

מתוך שיחה שנערכה אתמול עם איש תקשורת חשוב...

איש חשוב: אז איך הולך עם הבלוג שלך ושל ריבק?

יאיר: בסדר גמור

איש חשוב: נו, נכנסים הרבה אנשים?

יאיר: (מתלבט אם לנפח נתונים, ומחליט שלא) קצת לא השקענו לאחרונה, אז היתה איזושהי ירידה בכניסות... אתה יודע איך זה, המלחמה משתלטת על סדר היום ומוציאה את החשק לכתוב על דברים אחרים

איש חשוב: כן, ברור. פתאום אתה מבין איך כל השאר לא ממש חשוב

יאיר: ממממ.... (מתלבט אם להיכנס לדיון הזה, ומחליט שלא)

כמה שעות מאוחר יותר, מצאתי עצמי יושב מול המחשב בדסק החדשות. למרבה הפלא, אחד העמודים שקיבלתי לערוך החזיר אותי לאותה סוגיה בדיוק. האם ההתעסקות בשאלות חברתיות בזמן מלחמה הוא נחוץ וראוי? אין לי ספק שכן. למען האמת, אני כלל לא נוטה לעשות את ההפרדה. בכתבה הפותחת של העמוד סיפרה מרב דוד, כתבת הרווחה של העיתון, על הדילמה של העובדים בקו העימות. מצד אחד, צה"ל הנחה אותם להישאר כל הזמן במקלטים מאחר שבשל הקרבה לגבול אין מספיק זמן להתריע בפניהם על נפילת קטיושות. אך מצד שני, אותו צבא בדיוק נתן אישור למפעלים באזור לחזור לפעילות. מה לעשות, שואל את עצמו העובד הממוצע, אם לא אגיע למפעל אסתכן בפיטורים ואם אגיע אני מסתכן בנפילות. "אנחנו כבר לא יודעים מה עדיף, למות מקטיושות או למות מרעב", צוטט אחד העובדים.

בינתיים המדינה עוד לא מספקת שום פתרון לא לעובדים ולא לבעלי המפעלים, שברוב המקרים מדובר בעסקים קטנים שמתקיימים מהיד לפה. אז בינתיים אזרחים רבים מגיעים למצוקות קיומיות בשל המלחמה (שלא מוגדרת כך כדי שלא תהיה כל חובה חוקית לפצות את כולם) - דוגמאות לכך לא חסר. מי שיכול להרשות לעצמו עובר למלון בתל-אביב, מי שידו אינה משגת ייאלץ כנראה להצטופף במקלט השכונתי. והמדינה? נציגיה מדברים על העורף החזק. באשר ללחזק אותו - את זה שמישהו אחר יעשה. כסף הם לא יקבלו מאיתנו... מקסימום חיבוק.

ואז הגיע גאידמק

והרי כיום בעולם הנאור אין ואקום. אם המדינה לא דואגת, תמיד יבוא מישהו אחר שייתן את כדור ההרגעה להמונים שכל כך כמהים אליו.  ומי יעשה זאת טוב יותר מהברון גאידמק, שעכשיו מקים עיר אוהלים שניה בחוף ניצנים. 

את גאידמק אני לא מכיר היטב (אבל גיליתי שיש לו אתר מעריצים). אם הייתי מגייס לעזרתי את כל הציניות בעולם ונעזר בכל תיאוריות הקונספירציה הקיימות, הייתי טוען שהיהודי הטוב בוודאי מנסה להפוך לגיבור ישראל (ואולי גם לחבר בכנסת ישראל הבאה ברשימתו של ליברמן). המטרה: למנוע בכל מחיר הסגרתו לשלטונות הצרפתיים בעוון העלמות מס. והאם מישהו יכול לדמיין את אוהדי הכדורגל של בית"ר ירושלים ושל בני סכנין, אוהדי הפועל ירושלים בכדורסל, אלפי המפונים מהצפון שעברו לעיר האוהלים ושאר מיליוני הנהנים מתרומותיו של האיש, מרשים למישהו לפגוע בשערה אחת מרוחה בברילנטין מראשו של האיש היקר מפז? ועל אחת כמה וכמה אם הוא יהנה מהחסינות של כנסת ישראל.

אך בוא נוותר על הציניות ונדבר על דמות החברה הישראלית. אם תיכנסו שוב ללינק של הכתבה ב-NRG

אבל הפעם תתמקדו בתגובות, תבינו כמה עגום מצבנו.  נכון לרגע כתיבת הפוסט נשלחו לידיעה 190 תגובות. ניסיתי ללקט מדגם מייצג:

141.  לסמי עופר, קח נותנים מהלב! ולא צריך איזה רני רהב     כדי לעשות זאת,    24/07/06 16:22 שרי אריסון, את גם מוזמנת לבוא ללמוד כיצד נותנים מהלב. הגב לתגובה זו

135.  גידמיק כל הכבוד אבל איפה כל עשירי ישראל     מלי,  חדרה,    24/07/06 14:23 פיתחו את היד קצת יותר במצב כזה הגב לתגובה זו

63.  סמי עופר,שטראוס,שוקן,אריסון,תשובה,דנקנר. תלמדו...יש לכם ממי!!!!!!     צפוני,  ק. שמונה,    24/07/06 09:34 כולכם והעם מרגיש את זה מנותקים תלושים לגמרי תפסיקו עם התרומות המגוכחות למוזאונים ולתרבות (גם זה חשוב) תמורת הכבוד שאתם מקבלים באיזכוק שימכם על מחלקות שונות ותתחילו לרדת אל העם כשהעם צריך אתכם. הרווחתם כסף ביושר ומגיע לכם אבל די עם החיים בבועה שבפיתוח ובקיסריה. האמת שספק רב עם האפסים הללו בכלל קוראים את התגובות שלנו. הם באמצע לעשות מניקור..... הגב לתגובה זו          אכן כן, והצעות!         מסעודה,  שדרות,    24/07/06 09:53 1. אם סמי רוצה אפשר לגדר חלק מן השטח ולקרוא לשטח על שמו. 2. אם שרי אריסון רוצה אפשר ש''השלום יתחיל מתוך'' איזו תרומה של 1%-0.5% מסך הרווחים שלה ברבעוןם האחרון ( לא כל השנה חס וחלילה) שכן אנו מזכירים לם את הרווחים שלהם הם עושים מאיתנו! אז כדאי להם להשקיע בלקוחות שלהם. וחוץ מזה באמת כל הכבוד לארקדי! הגב לתגובה זו

אז היו אמנם כמה צדיקים בסדום ששאלו מה עם המדינה, אבל כנראה שהיום הלך הרוח כבר הרגיל אותנו שמהממשלה לא צריך לצפות לכלום - לנו כבר ידאגו כוחות השוק. כל פעולה כזו של גאידמק או שכמותיו רק מחזקות את התפיסה, ויוצרות תלות של המוחלש בזה שלעיתים רבות הוא גם המחליש. אנחנו ניתן להם לשלוט ולהכתיב את הסדר והחוקים שמשרתים אותם, והם בתמורה יזרקו לנו פירורים. ואני שואל, מדוע שנקבל כצדקה את מה שמגיע לנו בצדק? לטעמי, אם בעלי ההון באמת רוצים לעזור אולי מוטב שישתמשו בכוחם כדי ללחוץ על המדינה שתדאג לאזרחיה.

אלופת הפרסום

מסתבר שבתוכנית הטלוויזיה האלופה הוחדרו פרסומות סמויות בשווי של 395 אלף דולר. עלות ההפקה של כל פרק היא כ-25 אלף דולר - נכפיל  ב-120 פרקים הרי שמדובר ב-3 מיליון דולר. מכאן שכמעט 14 אחוזים מהתוכנית מומנו עד כה מתוכן שיווקי. ואני שואל, איפה לעזאזל עובר הגבול בין תוכנית טלוויזיה לבין פרסומת? לדעתי, במקרה זה הוא כבר נחצה. עכשיו המקום לכתבת המשך שתחשוף שלפרסומת "האלופה" הוחדרו 86 אחוזים של תוכן לא שיווקי. מקומם ככל שזה יהיה, אנחנו נתמודד.

המבצע השבועי

עשו מנוי לבלוג, קבלו כרטיס גירוד - ואולי תזכו בתובנה מעניינת

יאיר