יאיר: אתמול חשף מאבד התמלילים את האכסנייה החדשה של ולווט אנדרגראונד. בפוסט של אתמול היא לא כתבה על זה כלום, ובתגובות היא ציינה שזה רק בהרצה, ולכן מוקדם עדיין לדבר על הנושא. היה לי עצוב לגלות שמכל המקומות בעולם מדובר דווקא בדה מרקר. את דבורית קשה לי להאשים - אני יודע מצד אחד כמה מרוויחים כיום עיתונאים שאינם מוגדרים כ"טאלנטים" (ע"ע גדי, יונית, אמנון וכו' וכו'), ומצד שני אני יודע כמה אנרגיות דורש תחזוק בלוג, ובמיוחד בלוג מושקע (כמה שעות השקעה מדי יום) כמו ולווט אנדרגראונד. ולכן, אני מבין את רצונה להיות מתוגמלת כספית על עבודתה.

(עדכון: ולווט עם הסבר בפוסט החדש).

אני סקרן לראות כיצד ישפיע על ולווט המעבר מהבלוגספירה אל העיתונות הממוסדת. האם מחתרת הקטיפה היא מחתרת הקטיפה ולא משנה היכן תהיה? ואם כן, אז היכן עובר הגבול בין בלוג לכל טור דעה אחר שמתפרסם בקביעות בעיתונות הכתובה או האלקטרונית? 

לדעתי מקרה ולווט מסמל יותר מכל את מה שצפוי לכל התופעה המכונה WEB 2.0 (התהליך שבו צרכני התקשורת הופכים להיות גם היוצרים שלה - בלוגים, YouTube, MySpace,פליקר וכו'). אני מאז ומעולם הייתי שייך לפסימיים (או שמא מוטב לומר לביקורתיים) בכל הקשור לעתיד האינטרנט. לטעמי, בסופו של דבר מאחורי כל מסגרת משחררת כביכול ניצבת המערכת הכלכלית-פוליטית בעלת החוקים הקבועים והמוכרים. והרי היום כל אחד רשאי להפיץ את תכניו ברחבי הרשת, אך לפעמים משול הדבר לחופש (לכאורה) שיש לכל קבצן לבנות אוהל באמצע מדבר סהרה.

 אז זה שכל ילדה בת 12 יכולה להעלות לרשת סרטים שלה עושה יוגה, לא אומר שמישהו באמת יצפה בהם. כדי שתוכן של גולשים יצבור פופולריות הוא חייב להתאים את עצמו להגמוניה (וגם אז זה לא תמיד מספיק) מבחינת התכנים והדימויים שהוא מפיץ, אבל לא פחות מזה גם להשתעבד כלכלית. לטעמי, היום אנחנו עוד בתקופת ההסתגלות למדיום החדש - ולאט לאט ההון יבין את חוקי המשחק החדשים וישתלט באופן טוטאלי גם עליהם.

דוגמה ראשונה לתופעה ניתן היה לראות בעלייתם של אתרי החדשות, שבמקום להוות תחרות לעיתונות הכתובה הפכו להיות כפופים לאותם בעלי הון בדיוק - בחלק מהמקרים בזה הסתיים הקשר ובמקרים אחרים האתר הפך לסניף מקוון של העיתון הכתוב. אותו תהליך ממשיך כעת כשאותן חברות בדיוק משתלטות גם על אתרי תוכן הגולשים. אם נחזור למשל המדבר, אז הרי שכיום אנו נמצאים עדיין איפשהו באמצע המאה ה-17 ועדיין ניתן לרכוש חלקות אדמה טובות במרכז מנהטן. למי שרוצה לעשות בוכטה מומלץ לרכוש אדמות כאלה בזול כמה שיותר מוקדם, אך מי שמעוניין באיזה שינוי חברתי - ראוי שיתאמץ לשנות את המבנה הכלכלי-פוליטי החוץ רשתי. 

למה צריך מדינה?

ואם במבנה הכלכלי-פוליטי החוץ רשתי עסקינן, נשוב לאחריות (או לחוסר האחריות) של המדינה על אזרחיה. רותי סיני מספרת היום ב"הארץ" כיצד נכים מצפון הארץ שפנו בבקשת עזרה למשרד הרווחה נתקלו בתשובת "אין תקציב" והופנו לעמותות חיצוניות. כיום הבעיה החמורה היא לא שלמדינה אין כסף (כביכול) לעזור למוחלשים, אלא בעיקר שאף אחד לא חושב שזה התפקיד שלה. אם יש גאידמק, אז למה צריך מדינה?

יאיר  

נ.ב

עוד חודש עבר, ואת הפוסטים הקודמים אפשר למצוא בארכיון משמאל או ברשימה מימין.