יואב: סבר פלוצקר כתב היום בבלוג שלו בוויינט על מה שהוא מכנה "שקר המסגרת והבל הגירעון". הוא מעלה שתי נקודות עיקריות: א. המדינה החליטה על הגבלת ההוצאה הממשלתית לא מנימוק אובייקטיבי המבוסס על "מדע הכלכלה" - אלא כדי לשרת "את השקפת העולם של נתניהו וחבריו". לפי אותה השקפה, הוא כותב, הממשלה צריכה לרסן תמיד את הוצאותיה, בלי קשר לגידול בהכנסותיה.

ב. גם הגירעון הוא לא מונח מוחלט וחד משמעי, אלא מכשיר שניתן לעצב אותו בדרכים שונות ולהשתמש בו כדי להוציא לפועל תפיסת עולם כלכלית: "לפעמים ה'גירעון' היה מקומי ולפעמים כולל, לפעמים נוספו אליו רווחי בנק ישראל ולפעמים לא. בכל התקופה - גם היום - הגדרת ה'גירעון' אצלנו שנה מהמקובל באיחוד האירופי - שגם בו, אגב, מרשות לעצמן המדינות השונות לשחק לטובתן עם נתונים והגדרות".

אני כנראה קורא יותר מדי "דה מרקר" לאחרונה. כבר חשבתי שכל הפרשנים הכלכליים הבכירים תופשים את המדיניות של "נתניהו וחבריו" כתורה מסיני, כדרך היחידה שאין מלבדה. אמנם אף אחד לא יכול לטעון נגד פלוצקר שעבודתו העיתונאית היא בשליחות הסוציאליזם, אבל טוב שיש מי שמתייחס לדיון הכלכלי כפי שהוא באמת: דיון בין השקפות עולם שונות, ולא בין "מדענים" ל"פוליטיקאים" או בין "אחראים" ל"סחטנים".

דעתי היא, שכאשר ייחקרו מחדלי השנים האחרונות, שהביאו לכמה מהתוצאות העגומות יותר של מלחמת לבנון השנייה, צריך לבדוק גם את אותה תפיסת עולם קיצונית, שיש מי שקוראים לה בטעות "מדע". זו שצימצמה את אחריות המדינה על תושביה, שפגעה באוכלוסייה המוחלשת והפקירה אותה לחסדי העמותות והצדקה, שפגעה בסולידריות והיללה את תאוות הבצע והאינדיבידואליזם בשם התחרות - ובסופו של דבר, גם פגעה בחוסן החברתי של מדינת ישראל.

והרכש הטרי של וויינט, צבי לביא (לשעבר "גלובס"), פירסם את "מכבסת המלים של האוצר". מה, לאוצר יש מכבסת מלים? לא יכול להיות. חשבתי שאת זה יש רק לפוליטיקאים האלה משאר משרדי הממשלה שכל מטרתם היא לחבל בתקציב.

מחפשים את עצמנו

לחץ חברתי משתלט על גוגל

זה לקח זמן, והיה כרוך בהרבה עבודה: אחרי שלושה חודשים וחצי באוויר עקפנו את וויקיפדיה, והשתלטנו על הערך הראשון של לחץ חברתי בגוגל. כבוד. חוץ מזה, ישראבלוג מאפשר לנו לראות את האתרים שמהם נכנסו לכאן, ומסתבר, שחלק גדול מרבבות הקוראים שלנו הם מבקרים אקראיים שנכנסו אחרי חיפוש כלשהו בגוגל. הנה כמה דברים שאנשים חיפשו ביממה האחרונה, ומשום מה מצאו את עצמם פה:

חוק ההסדרים

על החיים ועל המוות

דה מרקר מנויים

לב לבייב

מזרח תיכון חדש מאת שמעון פרס

קטעי קריאה על הטרור

ידוע לשמצה

כותרות שחוזרים לבית הספר

לחץ בעבודה

התאבדות

שלב המסקנות

למה זה קרה לנו

זאב שיף, אחד הפרשנים האמינים והמדויקים ביותר שיש כאן, מפרסם בשבועות האחרונים ב"הארץ" סדרת מאמרים וכתבות על לקחי המלחמה בלבנון. אתר האינטרנט של העיתון העלה עמוד מיוחד שאוסף את כל המאמרים האלה. כדאי מאוד לקרוא ולהשכיל. באחריות.

מה הריב ברשת

כמו מעריב ברשת, רק מצחיק

אבי לן, העורך הראשי לשעבר של NRG, ממשיך לסגור חשבון בבלוג שלו עם עורך מעריב ועם המו"ל. תקציר הפרקים הקודמים: דנקנר מורה להסיר מהאתר מאמר שלן כתב נגד אולמרט בתקופת הבחירות,  ונמרודי מתערב בתוכן של מאמר כדי לרכך ביקורת על שרי אריסון. הפוסט החדש מגיע על רקע גל פיטורי העיתונאים שכבר התחיל במעריב (ליאיר שלום). לן קורא לדנקנר להתפטר בגלל ההפסדים והפיטורים, וגם הטוקבקים מעניינים.

אגב, אני אמנם רק עורך זוטר, אבל ללן ולי יש סיפור די דומה ממעריב. שנינו היינו שם כמה חודשים בתקופת הבחירות והחלטנו לעזוב.

יואב.