יאיר: הרגע נתקלתי בכתבה מעצבנת בעמוד הראשי של דה מרקר: פרץ מתנגד - והפרטת תעש ותע"א תתמוסס. הזחיחות של הקפיטליסטים המרושעים האלה פשוט מביאה לי את הסעיף. הם מצטטים גורמים המקורבים לממשלה שמסבירים, שהפרטת התעשיות הביטחוניות תיעצר בגלל ההתנגדות של פרץ. אני מניח שהקורא הממוצע של דה מרקר מופתע ולא מצליח להבין מדוע האיש והשפם לא מוכן לקבל כמובן מאליו שנכס רווחי של המדינה יימכר לידיים פרטיות.

ולכן כוהני ההפרטות ממהרים להסביר: "המקורבים לממשלה העריכו כי פרץ יתמיד בסירובו להפרטה, בתקווה שוועדי העובדים הגדולים של החברות יתמכו בו בבחירות הבאות לראשות המפלגה והממשלה". החוצפנים לא מנסים אפילו לסייג את הטענה. אתם מבינים? אין פה שום עניין ערכי, אין פה שום מאבק על דמותה של החברה הישראלית, אין פה שום רצון להגן על המדינה מפני הון זר שמשתלט על כל חלקה טובה - להתנגדות של פרץ יש רק סיבה אחת והיא ללקק לוועדים הגדולים. וזה ממשיך: " אולמרט יעשה כל שביכולתו כדי לשמור על שלמות הקואליציה ועל כיסאו, לכן לא ירצה להתעמת עם פרץ בעניין ההפרטה. די לו בעימות שצפוי ביניהם על האחריות להתנהלות המלחמה ולתוצאותיה. הירשזון מצדו, שאמור לתת רוח גבית לרשות החברות הממשלתיות בהפרטה, יימנע מכך מסיבות דומות".

לדה מרקר פשוט אין אלוהים (אולי חוץ מאלוהי ההפרטה): אין פה שום שאלה ערכית, לא מימין ולא משמאל, הכל פה סובב סביב כיסאולוגיה וניסיונות לשמור על שלמות הקואליציה. ולמה בדיוק הכוונה במשפט "הירשזון שאמור לתת רוח גבית לרשות ההחברות הממשלתית בהפרטה"?

ואם לרגע נתעלם מהשיקולים הערכיים ומהשיקולים הביטחוניים ונתייחס רק להגיון הכלכלי, הרי שבדה מרקר מציינים ששתי החברות הינן רווחיות: "התעשייה האווירית עוברת תהליך הבראה שמביא אותה בשנים האחרונות לרווחיות, אם כי נמוכה (1.1% מהמחזור ב-2005)..... תעש אמורה היתה לעבור הפרטה באמצעות מכירתה למשקיע חיצוני, וכמה חברות ביטחוניות, בישראל ובחו"ל, הביעו עניין ברכישתה. ההערכה היתה שלמשרד הביטחון עניין שאלביט מערכות תרכוש אותה ובכך תבסס מעמדה כחברה הביטחונית המובילה בישראל. עם זאת, היו"ר הקודם של תע"ש, עובדיה עלי, העדיף שהחברה תישאר ממשלתית לתקופה קצרה נוספת, כיוון שהאמין שביכולתו לשפר את רווחיותה ולקבל שווי גבוה יותר בהפרטתה".

לפי דברים אלו הרי שגם ההיגיון הכלכלי נשמט מתחת לרגלי חסידי ההפרטה בכל מחיר. אסור לשכוח שכשהחברות הללו מרוויחות, ואפילו רווח קטן ככל שיהיה, הרווח עובר לידי המדינה. לעומת זאת, גם אם נצא מנקודת הנחה שבעל ההון שירכוש את החברה יגדיל את הרווחיות שלה, הרי שבכל מקרה כל הרווחים ילכו לכיסו. אז מה עדיף, רווח קטן יחסית שחוזר לאזרחים, או רווח מוגדל שנשאר איפשהו באלפיון העליון ולרוב גם נודד לחלקים אחרים של הגלובוס? מה עוד שבחלק גדול מהמקרים הרווח מגיע מפיטורי עובדים בעלי זכויות והחלפתם בעובדי קבלן בשכר נמוך וללא הטבות סוציאליות או פנסיה. הציטוט מדה מרקר ממחיש בדיוק את העניין: היו"ר לשעבר העדיף שהחברה תשאר ממשלתית לעוד קצת כדי שהוא יוכל להגדיל את רווחיותה ואז למכור אותה במחיר גבוה יותר. אתם מבינים? בישראל אין קשר בין הפרטה להתייעלות (שלרוב היא מבורכת) - כאן מכירת נכסי הציבור זו אידאולוגיה. כן כן, אידאולוגיה - ושלא יעבדו עליכם!  

תגובה לתגובה

בפוסט הקודם הגיב הקורא "רגע רגע" לדבריו של יואב, שמהם הוא ניסה להסיק מדוע עזב ידידי את "מעריב" וחזר ל"הארץ". מדבריו ניתן להבין שהוא מניח שהרומן בין יואב לבין העיתון ששוכן בפינת הרחובות קרליבך ובגין, הסתיים מסיבות של מצפון עיתונאי, ומכאן הוא נחפז לשאול איכה עקרונותיו של יאיר. בעניין זה לא ארחיב יתר על המידה, ורק אומר שכיום לכל מקום בתקשורת הישראלית יש את הצואה שלו (דוגמאות לגללים שיוצרו ברחוב שוקן, תוכלו לראות בפסקה למעלה). השאלה מבחינתי אינה רק היכן המצפון שלי יהיה הכי שקט בלילה כשאלך לישון, אלא באיזה מקום הכי אוכל להשפיע על עיצוב דמותה של החברה הישראלית. והתשובה.... נכון לעכשיו היא לא הכי ברורה. בינתיים אני במעריב.

זהירות!

בחברת המחשבים HP ריגלו אחרי עיתונאים כדי לחשוף מי מדליף מישיבות הדירקטוריון.

לא עו"ד

והנה כתבה מעניינת, כן כן מדה מרקר, שחושפת טפח מחייהם של עורכי דין צעירים שמוצאים עצמם במשרד עד השעות המאוחרות של הלילה, ופשוטו כמשמעו משתעבדים טוטלית לעבודה. עכשיו רבים מחליטים שנמאס להם והם מתעקשים על צמצום משרתם.

לא מזמן שימשתי אוזן קשבת לחברה משכבר הימים, שסיפרה על תלאותיה כעורכת דין צעירה ומוכשרת שמצד אחד נאמנה למקצוע ולדרישותיו אך מצד שני מעוניינת לחיות חיים נורמליים ולא להיות במשרד כל יום מתשע בבוקר ועד שתיים עשרה בלילה. הצעתי לה לכתוב על זה פוסט ולפרסם אותו בלחץ חברתי... אבל היא אמרה לי שבגלל העבודה היא עסוקה מדי ואין לה זמן... למענכם, ננסה לשכנע אותה שוב.

חרושת התרבות

שאלתם את עצמכם איך בגמר של כוכב נולד נינט קיבלה תקליט זהב (יותר מ-20 אלף עותקים שנמכרו) על דיסק שיצא לחנויות רק יום אחד קודם לכן? הפתרונים בלינק.

יאיר