יאיר: באחד הפוסטים הקודמים יואב ציין כיצד "לחץ חברתי" שולט בגוגל (הווה אומר אנחנו מקום ראשון בתוצאות - עקפנו אפילו את ויקיפדיה. עכשיו אני רואה שגם בחיפוש של לחץ בנפרד וחברתי בנפרד, אנחנו במקום טוב בעמוד הראשון). לכאורה, מקור פעוט לגאווה ילדותית, אך בפועל מדובר באבן דרך חשובה, בהזדמנות פז למשוך את עיניהם המשוטטות של גולשים מזדמנים, שרצו להבין למה הילד שלהם התחיל לעשן, ומצאו עצמם מול קטע קצר על הפרטת בתי הסוהר. חלקם הזדעזעו ומיהרו לעבר התוצאה הבאה במנוע החיפוש, אבל אחרים אולי נשארו, ורחמנא לצלן גם התמידו בהילחצות החברתית.

הגוגל הוא המסר

"המדיום הוא המסר", אמר לפני לא מעט שנים מרשל מקלוהן, חוקר תקשורת קנדי שהתעסק רבות בזווית הטכנולוגית. בזאת הוא התכוון לומר שהמדיום התקשורתי שבאמצעותו עובר המידע, משפיע על מה שנקבל לא פחות מהמסר עצמו. בעניין זה גם לגוגליצזיה של התקשורת יש השפעה רבה על התכנים עצמם. כשקראתי את הפוסט של יואב, מיד נזכרתי בטור שנחום ברנע כתב בעין השביעית. דבר ראשון אני ממליץ בחום להיכנס ללינק ולקרוא (בעיקר את הפסקה השנייה). ברנע מסביר את ההגיון החדש שמחלחל אל אתרי החדשות בעקבות ההתוודעות לגוגל ולכוחו. לדבריו, אתר שירצה להגדיל את מספר הכניסות שלו (מה שאומר יותר מפרסמים) ידאג להשתמש בכותרותיו במילות חיפוש מבוקשות. יכול להיות שאנו חוזים פה בפניית פרסה של עולם התקשורת.

עד כה עברה העיתונות הפופולארית בהדרגה מכותרות אינפורמטיביות (אלו סתם דוגמאות מומצאות ולא מנוסחות היטב) כדוגמת אמש: ראש הממשלה יצחק רבין נרצח ומשם לכותרות שמתארות מציאות בצורה פואטית כדוגמת שלושה כדורים בלב המדינה ועד לכותרות שאומרות לקורא מה הוא אמור להרגיש ואף מייצרות מציאות כמו למשל מדינה שלמה באבל. כעת, בגלל גוגל, העורכים בארצות הברית שבים להעדיף את הכותרות האינפורמטיביות, שמכילות בדיוק את אותן מילים שיקליד במנוע החיפוש מי שתר אחר חומר בנושא. אם תשאלו אותי, אני מבסוט מהמגמה.

בעזרת השם

בלי קשר לזה, או אולי עם קצת קשר לעניין, אני גם ממש מבסוט מהשם שנתנו לבלוג. הקרדיט הפעם שייך כולו ליואב. מלכתחילה הוא זה שהציע בכלל להקים בלוג, וזה היה כבר לפני שנה וחצי, אבל לי לא היו אנרגיות לעוד דברים על הראש. אך בערב אקראי בחודש מאי פתאום עלה הנושא שוב, ולמרבה הפלא הסכמתי. השעה היתה אחת בלילה, ישבנו בדירה שלו ובהינו בשידור חוזר של לונדון וקירשנבאום. זרקנו שמות לאוויר. יואב הציע "לחץ" - כשמו של עיתון שיצא לפני לא מעט שנים (ביחד עם "חדשות", אם אינני טועה) ועסק בסוגיות חברתיות. אני העדפתי משחק מלים עם השורש "חברתי". ניסינו, ניסינו, אבל לא יצא כלום. יואב ניסה בינתיים לפתוח בלוגים בכל פלטפורמה שיש ברשת, ואני נרדמתי על הספה הלא נוחה בזווית בלתי אפשרית. יואב בעט בי וביקש ממני תשומת לב, אבל אני נרדמתי בכל פעם מחדש עד שלבסוף הסתלקתי.

בארבע בבוקר טלפון היסטרי ממר ריבק: "ראיתי בטלוויזיה 'שפץ ביתך' וההורים דיברו על זה שהם חייבים לעבור דירה בגלל כל הלחץ החברתי שיש על הילדים שלהם - זה בדיוק השם שחיפשנו!". קולות של פעמונים נשמעו באוויר, רעמים וברקים, אותות ומופתים, רחשי התפעלות מכל עבר - זה ללא ספק היה מה שרצינו, על אף שבשעה כזו של הלילה גם "שפץ ביתך" נשמעה לי אופציה סבירה. יום אחרי זה כבר מצאתי עצמי באמצע הלילה מול המחשב כותב פוסט פתיחה דביק.

הפעם באמת לא עו"ד

אתמול הזכרתי כתבה של עודד ארבל מדה מרקר שסיפרה שלהרבה עורכי דין צעירים נמאס לקרוע את עצמם בעבודה עד השעות הקטנות של הלילה. היום מפרסם מעריב כי בדיקה בלשכת עורכי הדין העלתה שכל השמות שהופיעו בכתבה אינם אמיתיים. הכתב בתגובה נתן תשובות מאוד לא ברורות (תשפטו אתם אם הוא סתם מבולבל או שפשוט נתפס בקלקלתו) והעורכים טוענים שמראש היה מדובר בשמות בדויים והטעות היא ששכחו להזכיר את זה. חבל רק שב-NRG לא הוסיפו קישור לכתבה המקורית (הוספתי תגובה שמבקשת את זה. מעניין אם הם יעלו את התגובה ויוסיפו קישור).

עדכון (18:30): בגלובס מדווחים שכתב דה מרקר, עודד ארבל, הושעה מתפקידו בעקבות התקרית. ב-NRG העלו את התגובה שלי, אבל לא נותנים קישור לכתבה המקורית וחבל, כי הרי זה בדיוק היתרון באינטרנט.

 יאיר