יאיר: מעניין היה להתעורר היום עם הכוכב הנולד הטרי, ג'קו אייזנברג. במבט מזוגג הוא בוודאי צעד אל המטבח, הרתיח מים בקומקום בשביל הקפה, הדליק סיגריה ראשונה של בוקר (איכס, אפילו עוד לא ציחצחת שיניים), ואז לפתע נתקל ב"המגזין" של מעריב. "וואלק, שוב התמונה שלי על השער", הוא בטח אמר לעצמו בחיוך. רק אתמול, בראיון שערכה עימו רותי רוסו, הוא יצא אביב גפן של תחילת המאה ה-21: רוקר, מורד, המדינה מוצצת ומזדיינת, לא עשה צבא כי הוא לא רצה להחזיק נשק, ולא הצביע בבחירות כי פשוט אין למי. הרבה אנשים בוודאי התקשרו להגיד לו שהוא מניאק, אבל עמוק בלב הוא כנראה ידע שלרוב לא אכפת, ובעיקרון זה גם יקדם לו את התקליט, כי להרבה אחרים זה דווקא נראה מגניב להיות אנטי-המדינה. 

אבל היום זה כבר נראה אחרת (תציצו בלינק). הפעם זו לא רותי רוסו החיננית, אלא בן כספית שעט על הטרף הקל כמוצא שלל רב. בימים כתיקונם תוקף כספית אישי ציבור בקליבר של אחמד טיבי, עזמי בשארה ואפילו עמיר פרץ, היום החליט הכוכב של מעריב להכריז מלחמה על הכוכב שזה עןתה יצא מרחמה של תוכנית הדגל של ערוץ 2. "אולי הייתי צריך לגלח את השפם", הירהר לעצמו אייזנברג המופתע, אולם זה היה מאוחר מדי - 380 מלה בגנותו כבר התנוססו על שער "המגזין".

אני מניח שרבים חשבו שהלינץ הפומבי היה מוגזם. הנה למשל ולווט אנדרגראונד: "כמו שכבר כתבתי לא פעם אני לא בעד ג'קו או בעד אף אחד אחר, ולא צפיתי ב"כוכב נולד", כך שאין לי שום סיבה להגן עליו, לפחות לא כזו הכרוכה בהעדפות אישיות או תרבותיות. הסיבה שאני מגנה על זכותו להביע את דעותיו הקיצוניות לדעת רבים היא שג'קו הוא לא שגריר ישראל באו"ם, לא שרת החינוך, לא ייצג את ישראל בבי.בי.סי במלחמה הבאה, ובכלל, אין לו שום תפקיד ממלכתי. הוא זכה ב"כוכב נולד" אחרי שביקשו ממנו נורא יפה להגיע לאודישנים. הוא לא התכוון לשום דבר, הוא סתם מנסה לשיר ולחיות את חייו".

אני, למשל, לא כל כך מסכים עם צליבת אייזנברג בכיכר העיר. אך מצד שני, אני מבין מדוע חמתו של כספית השתלטה עליו, ומסרב לקבל את ההנחה של ולווט. אני מאמין שכיום על כל אדם מוטלת האחריות למעשיו ולדבריו, וקל וחומר אם מדובר על בחור שעיני רבים במדינה נשואות אליו. 

בעידן ההפרטה שאופף כיום את ישראל יורד ערכו של כל מה שניתן היה לכנותו פעם כציבורי, וכך בתנועת מלקחיים אכזרית, מגיחה לה ציבוריות שונה. במקום הנציגים שבחרנו למפלגות ולכנסת, כעת עולה כוחה של ציבוריות מסוג אחר, כי במרחב הציבורי אין ואקום: זה נכון גם בכל הנוגע לכלכלה - כשאת החברות הממשלתיות שהתיימרו לפעול לטובת הציבור (ולעיתים נכשלו) מחליפים תאגידי ענק שכוחם כפול ומכופל, ומראש הם מצהירים שפעולתם היא רק למען הרווח הכספי - וזה גם נכון במרחב התרבותי.

אם פעם הסמלים היו נבחרים בקפידה על סמך איכותם והתמדתם, אז הרי שכיום הסמל נבחר רק על סמך יכולתו לייצר רייטינג, שניתן לתרגמו לכסף. לכאורה, דמוקרטיה בתפארתה - למה שהדינוזוארים של מפא"י יפמפמו לנו אלתרמן? תנו לעם לבחור לבד. אך בפועל, גם בכל הנוגע לסמלים, השוק החופשי אינו באמת מה שהוא מתיימר להיות. הבעיה היא, שבניגוד לסמלים של פעם, שניתן היה לערער על בחירה אידאולוגית זו או אחרת, אך לכולם היה ברור שהמניעים היו טובת החברה, כיום המניע הוא כלכלי גרידא.

אלו שמקדמים סמלים בדמותו של אייזנברג צוחקים אמנם כל הדרך אל הבנק, אך בסופו של דבר ימצאו את עצמם בוכים כל הדרך לבית העלמין, שם ייקבר סופית המפעל הציוני. וזה כמובן בהנחה שהם לא יברחו מבעוד מועד לארצות הברית.

שווה גם לקרוא את הדברים שכתב עוז אלמוג בנושא. ניתן להסכים ואפשר לחלוק, אבל בכל מקרה מומלץ להיכנס ללינק.

קח אותי שרוני

מאחר שג'קו לא הצביע בבחירות, אני מניח שהפסקה הבאה כנראה לא תעניין אותו. רק אתמול הציע ח"כ משה שרוני (מפלגת גיל (הגמלאים), למי שלא מכיר) את ההצעה התמוהה לאסור על קרבנות הטרדה מינית להגיש תלונה אם עבר יותר מחודש מהמקרה, וכבר נשמעו קולות החרטה הראשונים בקרב אותם אלו שהתייאשו מפוליטיקה והחליטו להצביע בבחירות האחרונות למפלגת גימלאים.

היום פירסם אלון גולדשטיין, ראש דסק במעריב, מאמר שקורא לסדר את את הח"כ הסורר. מאוחר יותר גם גיא מרוז ניסה להכות על חטא בתוכנית הרדיו שהוא מגיש עם אורלי וילנאי פדרבוש. אבל כנראה שזה המחיר כשמצביעים למפלגה ללא אידאולגיה, שרצה על דגל מאוד ספציפי. פעם הבאה תקדימו תרופה למכה, ותצביעו למפלגה שמציעה דרך קונקרטית. תאמינו לי, הרבה יותר נוח לגלות שהמנהיג שלך לא מקיים הבטחות בגלל אילוצים פוליטיים או סתם בגלל שהוא שקרן, מאשר לקלוט שהכנסתם לכנסת אדם עם הצעות הזויות, רק בגלל שהצבעתם למפלגה שמראש לא ידעתם עליה כלום.

מה לעזאזל הוא חשב?

והנה קצת חומר למחשבה. רק בשבוע שעבר הבאנו את דבריו של עו"ד רם כספי, מייצגם של עשירי ישראל, שבירך על הקשר בין הון לשלטון ואף טען שיש לחזקו. אתמול הגיב לו החשב הכללי של משרד האוצר, ירון זליכה, שטען שדברי עו"ד כספי הם מבישים.

משהו משעשע לסיום

והנה קטע נחמד מבלוג שקראתי לפני כמה ימים. מומלץ בחום להמשיך ל"ראיון" עם מאיר שלו. באדיבות הקולקטיב. 

יאיר