יואב: היום התפרסמה במעריב ידיעה מעניינת על שיקולים זרים ואינטרסים מסחריים שחודרים לעבודה העיתונאית, משפיעים עליה לרעה, ופוגעים ביושרם המקצועי של העיתונים. בידיעה נרמז שב"הארץ" החליטו, בצעד לא שגרתי, לגנוז אלפי עותקים ממוסף הרכב של "דה מרקר", בעקבות לחץ אחד המפרסמים שעובד עם העיתון. בחברה המפרסמת לא אהבו את אחת הביקורת שנכתבו בעיתון על מכונית שהיא משווקת בארץ, ו"הביעו את מורת רוחם" מהכתבה. הגיליונות המודפסים נגנזו, והעיתון הודפס מחדש בלי הביקורת.

אם המקרה שעליו מסופר בידיעה הוא נכון, אין ספק שזאת סוגיה בעלת חשיבות ציבורית רבה. אחרי הכל, העיתונים מעצבים תודעה ציבורית, ויש להם אחריות והשפעה רבה על עיצוב החברה כולה, ולכן חשוב שיתנהלו משיקולים עניינים ומוסריים בלבד.

טוב עשו מעריב שהשתמשו במידע הפנימי שהגיע אליהם, וחשפו את המקרה. חשוב שעורכים ראשיים ידעו, שהחלטות לא ענייניות לא תמיד יעברו בשתיקה בנימוק של נאמנות למקום העבודה. נאמנות זה חשוב, אבל לא בכל תנאי. וטוב שמעריב, בעזרת גורמים המעורבים בפרשה, הציפו שוב את הדיון הביקורתי על העיתונות.

אבל בקרליבך כנראה לא עמדו בפיתוי, והחליטו גם לנסות לגזור קופון מהפרשה הזאת. אל הכתבה צורף מאמר פרשנות מתחסד, ובאופן חריג, גם לא חתום. "הסיפור הזה אינו חלק ממלחמת אגו בין העיתונים", נכתב שם, "הוא צריך לעניין כל מי שחופש העיתונות חשוב לו. יחסים לא בריאים בין הון לבין עיתון יש בהם פוטנציאל נזק לא פחות מאשר יחסים לא ראויים בין הון לשלטון. כשההון מכניע על ברכיו את העיתון, הציבור הוא הניזוק הראשון".

מזל שיש את מעריב שישמור למעננו על חופש הביטוי, ויגן על האתיקה העיתונאית ועל טובת הקוראים מפני שיקולים מסחריים.

אז מכיוון שמעריב הראו, שלעתים מותר לעשות שימוש במידע מכלי תקשורת לצורך דיווח על סוגיה כלשהי בעלת חשיבות ציבורית, גם לי יש דבר מה לתרום לדיון. רק כדי להעמיד דברים על דיוקם, ולהבהיר את המצב כפי שהוא באמת, ורק למען חופש העיתונות והאמת, אני רוצה לחרוג משגרת הדיסקרטיות והאיפול שגזרתי על עצמי, ולספר על מקרה שקרה לי כעורך בדסק החדשות של מעריב לפני כשנה.

עושים הון. הידיעה על "הארץ" שכבה בראש NRG-מעריב כל היום

באותו ערב עבדתי כעורך כפולת העמודים האמצעית של העיתון. במקרה, שני העמודים האלה עסקו גם הם בתחום התחבורה וכלי הרכב. הכתבה המרכזית עסקה במחקר אמריקאי, שמצא בעיות בטיחות בדגמים רבים של ג'יפים עירוניים - חלק נמכרים גם בישראל.

הכתבה הזאת התפרסמה על חלק גדול מכפולת האמצע. היא קיבלה כותרת גדולה, דרמטית ובולטת, ושובצו בה כמה תמונות של כלי הרכב שהוזכרו במחקר. לקראת סוף המשמרת, המערכת פנתה לנציגי החברות לצורך קבלת תגובה. את אחת החברות ייצגה אז חברת יחסי ציבור גדולה ומוכרת.

זמן לא רב אחרי הפניות לתגובה, הגיע טלפון מהנהלת העיתון הבכירה הישר אל דסק החדשות. תחילה נעשה ניסיון חפוז לבטל את הידיעה באמתלה מקצועית, כי הרי, "זה לא סיפור". אבל מובן מאליו שזה כן סיפור, כי רבים בישראל נוסעים במכוניות האלה. ההוראה שקיבלתי אז, היתה להצניע את נוכחותה של חברת רכב מסוימת בכתבה. מכיוון שאחד הדגמים של אותה חברה הופיע בתמונה גדולה, נאלצנו לעשות כמה שינויים בעמוד ולהחליף אותה - לאחר ההתערבות של הגורמים המסחריים.

גם במעריב, גם בהארץ וגם בידיעות יש קשר גורדי בין הון לעיתון. הקשר הזה בא לידי ביטוי באופן שגרתי ויומיומי, וברוב הפעמים משפיע מבלי שמישהו מבחין בו או מתריע עליו. כולם כל כך התרגלו "לבלוע צפרדעים", עד שנדמה שהצפרדעים הפכו למאכל הלאומי במערכות. כולי תקווה שהדיון הביקורתי החשוב על הקשר בין הון לעיתון יימשך, ושישתתפו בו כמה שיותר אנשי מקצוע, זוטרים ובכירים. מעריב לא מגיעים אל הדיון הזה כטלית שכולה תכלת. רחוק מזה. אותו מאמר פרשני מצטדק מעלה את התחושה שמטרת הפרסום במעריב לא היתה להתנתק מההון, אלא לעשות הון.

יואב ריבק