פרויקט חוק ההסדרים - לעמוד התוכן

ליאנוש קורצ'ק, המחנך והסופר היהודי, יש משפט מפורסם שנהוג לצטט במסמכים רבים בישראל העוסקים בחינוך: "לתקן את העולם – פירושו לתקן את החינוך". מי שרוצה לתקן את העולם, מי שרוצה לעורר ולשקם, מי שרוצה לשנות ולהציל את החברה הישראלית, צריך להתחיל קודם כל בחינוך.

גם הפוסט הזה, שייגע בכמה סעיפים מחוק ההסדרים העוסקים במערכת החינוך, יהיה ברוח המשפט ההוא של קורצ'ק. אבל מכיוון שהנושא שלנו הוא חוק ההסדרים, אותו מכשיר בלתי-דמוקרטי שלא מסדר כלום ולא מתקן דבר, נעשה למשפט היפוך, והוא ישמש לנו סוג של אזהרה להמשך: להרוס את החינוך – פירושו להרוס את עולמנו.

כיום, כמעט כל אדם יודע לומר שמצב החינוך בישראל הוא קשה ביותר. התקציבים הולכים ומצטמצמים, ההישגים האקדמיים והתיכוניים נמצאים בירידה, הכיתות גדולות וצפופות מדי, ומספר גדל והולך של אנשים – כאלה שיכולים להרשות לעצמם – בוחרים לשלוח את ילדיהם או ללכת בעצמם למוסדות פרטיים. מכיוון שאין פתרונות מוסכמים לשיקום מערכת החינוך, ובהעדר תקציבים הולמים, את החלל ממלאות חברות פרטיות, גם בתוכניות לימוד שהן מממנות וגם בשיפוץ תיכונים תמורת פרסומות. האוניברסיטאות, לעומת זאת, מוכרות את נשמתן לטובת פסטיבלים מסחריים שמטנפים את אווירת הלימודים רק כדי להכניס עוד כמה שקלים לקופותיהן.

צריך, כמובן, למצוא פתרון שיתקן את החינוך, ובמהירות. אבל עם זאת, חשוב לזכור: מי שצריך להוביל את השינוי במערכת החינוך הם אנשי חינוך - ולא אנשי כלכלה. אין שום סיבה שחוקים העוסקים בבתי הספר תיכוניים, במבחני בגרות או בהשכלה הגבוהה יופיעו בחוק ההסדרים, שאין עליו דיון מקצועי ומעמיק (47 שניות, זוכרים?). אין שום סיבה, שראש אגף התקציבים במשרד אוצר והאבא של חוק ההסדרים 2007, קובי הבר, יזום שינויים מהותיים במערכת החינוך הישראלית, שנמצאת במצב כל כך שברירי ועדין.

שיעור באפליה

חוק ההסדרים לשנת 2007 מכיל כמה סעיפים הנוגעים למשרד החינוך: קיצוץ של עשרות מיליוני שקלים בתקציב המשרד על פני כמה שנים, פיטורים של עשרות מפקחים, גביית תשלום מההורים ומהתלמידים ושינויים מרחיקי לכת בהשכלה הגבוהה, שאליהם נתייחס בפוסט נפרד.

אם ברשימה על ביטול בית החולים באשדוד הראינו איך משרד האוצר משתמש בחוק ההסדרים כדי לעקוף את הכנסת, כעת נראה איך האוצר משתמש בו כדי לעקוף את שופטי בג"ץ. המטרה הפעם: לגבות מההורים ומהתלמידים תשלום בעבור בחינות הבגרות, בניגוד לפסיקת בית המשפט, כדי לאפשר לאגף התקציבים באוצר לתת תקציב קטן יותר למשרד החינוך.

בשנת 2000, בעקבות קיצוצים שנעשו כבר אז בתקציבי החינוך, משרד החינוך נאלץ להעלות את הסכום לתשלום בעבור כל שאלון בחינת בגרות מעשרה שקלים ל-25 שקלים. שלוש שנים לאחר מכן, כמה ועדי הורים עתרו לבג"ץ בדרישה להורות למדינה לבטל את גביית התשלום, ולהחזיר את הכסף לאלה שכבר שילמו.

ההורים טענו אז, ובצדק, שהבחינות הן מרכיב מרכזי בלימודים בבית הספר התיכון, ולכן יש לכלול אותן בתוך חוק חינוך חינם. המדינה טענה בתגובה, שהבחינות הן "שירות שהמדינה מעניקה לתלמידי בית הספר, ותכליתן היא חיצונית למערכת החינוך". ב-2005 פורסמה החלטת השופטים, שקיבלו את עמדת ההורים, והורו למדינה לבטל את גביית התשלום על בחינות בגרות. השופטים הוסיפו, שהמדינה אינה רשאית לגבות כסף גם מכיוון שאין חוק שמסדיר את התשלום על בחינות בגרות. 

אין חוק, אמרתם? אז קדימה, מה יותר קל מלהכניס בזריזות עוד סעיף קטן לתוך חוק ההסדרים. בלי דיונים מעמיקים, בלי ועדות מציקות ובלי בעיות מחברי כנסת. אתם יודעים, בלי כל הממבו-ג'מבו הדמוקרטי הזה. ובעוד קצת יותר מחודש, אחרי שהכנסת תצביע על התקציב ועל חוק ההסדרים, המדינה תוכל לגבות שוב עשרות ומאות שקלים מנבחני בחינות הבגרות. הפעם זה יהיה מעוגן בחוק. סעיף נוסף שיש שם "מלבין" את גביית התשלום שנעשתה בעבר בניגוד לחוק, וקובע שגם תשלומים שנגבו לפני אישור החוק החדש ייחשבו כאילו נעשו כדין (ככה המדינה מתחמקת מהתביעות להחזיר את הכסף).

וכך מנומק החוק בהצעת חוק ההסדרים: "הסכומים שייגבו יאפשרו מתן שירותים נרחבים במסגרת הבחינות לטובת ציבור התלמידים, ובהם, בין השאר, מספר רב יותר של בוחנים... מספר רב יותר של בודקי בחינות... ומספר רב יותר של מחברי בחינות". מערכת לחץ חברתי הוציאה משלחת חיפוש לחוק ההסדרים כדי לאתר את הסעיף על העלאת מספר הבוחנים והבודקים במשרד החינוך - אבל הוא לא נמצא עד היום. זה די מוזר, הרי אם משרד האוצר אומר שהכספים נועדו להעסיק יותר עובדים ולשפר את השירות, מדוע החוק מקצץ במספר העובדים של המשרד?

בהסבר שנתן משרד האוצר גם אין התייחסות, כמובן, לשאלות המתבקשות האלה: מה עם הורים שאין להם מאות שקלים להוציא על בחינות בגרות? הם, כנראה, אינם חלק ממדינת חוק ההסדרים. וכמה הורים יכולים לשלם את הסכומים האלה, אך משמעות הדבר היא שילדיהם לא יצאו לטיול השנתי או לא ישתתפו באירועי תרבות שונים בשנת הלימודים?

זוהי למעשה פגיעה ישירה באזרחים חלשים בחסות חוק ההסדרים. זוהי פגיעה בשיוויון ההזדמנויות שהמדינה אמורה להעניק לבניה ובנותיה. משרד האוצר מודה, למעשה, שאין מספיק בוחנים, שאין מספיק בודקים ואין מספיק מחברי מבחנים, אבל רק ממשיך לקצץ ולצמצם את משרד החינוך. והכל, להזכירם, נעשה בלי פיקוח, בלי דיון, בלי לשאול שאלות. המטרה היא אחת, והיא המטרה של החבורה האידאולוגית של משרד האוצר: תקציבים כמה שיותר קטנים, ומדינה מצומצמת ככל האפשר עם כמה שפחות אחריות כלפי אזרחיה. במדינה הזאת, רק מי שיש לו כסף, יש לו גם עתיד.

סוף טוב

נסיים בנימה אופטימית: הקוראת מאזינה ברקע מהבלוג "נגיסה מהתפוח" קראה על חוק ההסדרים בלחץ חברתי, והחליטה לעשות מעשה. היא לקחה אוויר, סתמה את האף, וצללה בעצמה לתוך חוק ההסדרים. היא אפילו הקדימה אותנו, וכתבה פוסט מצוין משלה בדיוק על אותם סעיפים. כבוד גדול למאזינה ברקע, והלוואי שבלוגרים נוספים יקדימו אותנו בכל מה שנכתוב.

יואב ריבק ויאיר טרצ'יצקי

לפוסט הקודם: עקיצה ב-47 שניות (תמונת מצב)