יאיר: כל אותם ילדים שהלכו לשעת הסיפור בספרייה של קרית שרת בחולון נראו לי תמיד חנונים אמיתיים. הייתי אז בן שמונה, וטחנתי את סדרת חסמב"ה כאילו אין מחר. כמעט כל יום הייתי גורר את אמא לספרייה, שהיתה ממוקמת כמה מאות מטרים מבית ילדותי, כדי לשאול ספר נוסף. לרוב הייתי מנסה לעשות רושם על הספרנית, וממהר למדפים של כיתות ז'-ח'.

 "אני אמנם רק בכיתה ב', אבל כבר קראתי את כל הספרים של בני גילי", הייתי משקר לה במצח נחושה, "אפילו את אלו של כיתות ג' עד ו'". אמא שלי לא ממש ידעה איפה לקבור את עצמה מרוב בושה. אמנם קראתי המון, ואז, בתקופת טרום-טרום-כוכב נולד, זה היה חלומה של כל אם עברייה\ארגנטינאית\פולנייה. אבל מצד שני, יצא לי בקרב הספרניות שם של גוזמאי גדול. כושר ההמצאה, כנראה, היה רק דבר אחד מיני רבים שנתנה לי הקריאה. בין היתר גיליתי גם שציילון זה שם של אי, שתעלת סואץ נמצאת במצרים, וששכונת תלפיות גובלת בפרדסים של קיבוץ רמת רחל.     

הספרים היו חלק חשוב מאוד מההתבגרות שלי. כבר אז ידעתי להגיד את זה. הם לקחו אותי למחוזות רחוקים, העניקו לי ידע, יצירתיות, יכולת התעמקות ורעיונות שכנראה לא הייתי נתקל בהם בשום מקום אחר. לו  ההורים שלי היו צריכים לקנות לי כל ספר שקראתי, מזמן הם היו פושטים רגל. לשם כך היתה הספרייה הציבורית.

ספריית קרית שרת בחולון, הספרייה של יאיר (מימין) וספריית בן יהודה, הספרייה של יואב

לא רק אני הבנתי את זה. 13 שנים לפני כן, ב-1975, קבעה הכנסת שבכל רשות מקומית צריכה לפעול ספרייה ציבורית ששירותיה יינתנו בחינם – כך מספרת כתבה שהתפרסמה היום ב"הארץ". מאחורי החוק הסתתרו כוונות טובות, אך לא צוין על מי מוטלת האחריות לתקצוב הספריות הציבוריות. בתקופה שבה נחקק החוק, מימנה המדינה 50%-70% מתקציב הספריות, אבל כיום היא מממנת רק 6%-9% מהתקציב - 17 מיליון שקלים מתוך 200 מיליון שקלים, שהם עלות התפעול השנתית של הספריות בארץ.

הרשויות המקומיות, שבעצמן נמצאות במשבר כספי מתמשך, אמורות לשאת ביתרת המימון. זו הסיבה שבגללה הספריות הציבוריות, שעל פי חוק אמורות לספק שירותים בחינם, גובות כ-200 שקלים לשנה מכל קורא. בנוסף, טיבה של כל ספרייה נקבע על פי מצבה הכלכלי של הרשות המקומית שלה, מה שממשיך לשמר את הפערים החברתיים.

ב-2002 הוסיפה הכנסת תיקון לחוק הספריות, שלפיו המדינה תממן לפחות מחצית מתקציבן. אך אז הודיע משרד האוצר, שבראשו עמד בנימין נתניהו, כי לחוק ההסדרים (זוכרים?) לשנת 2003 יוכנס סעיף שמתקן את התיקון. לא מסובך: נבחרי הציבור החליטו להעלות נושא לראש סדר העדיפויות, אך זה לא הסתדר עם השקפת העולם המצמצמת של פקידי האוצר, ושוב התנערה המדינה מאחריותה על הספריות הציבוריות ועל עתיד הנוער שלה (הבלוגרית הו.אמ.אי כבר כתבה על זה כאן; והנה חוות דעת שפירסמה בעניין נציבות הדורות הבאים).

כעת, כך על פי הכתבה ב"הארץ", מתחיל מאבק מחודש להחזיר את התיקון לחוק שיחייב את המדינה לקחת אחריות על הספריות הציבוריות. לנאבקים אני מאחל בהצלחה, ולספרניות בקרית שרת בחולון – קבלו את התנצלותי הכנה על הבדיות.

ארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות

מערכת לחץ חברתי מברכת את פועלי ארצות הברית לרגל העלאת שכר המינימום בכמעט 50 אחוז, מ-5.15 ל-7.25 דולר לשעת עבודה. אגב, במדינות מסוימות בארצות הברית קיים חוק שמחייב שכר מינימום אף גבוה מזה.

להזכירכם: רק לפני כמה חודשים הכנסת החליטה להעלות את שכר המינימום גם אצלנו. להזכירכם 2: משרד האוצר בכלל לא אהב את ההחלטה ה"פופוליסטית", שאמורה היתה לעזור למשפחות רבות לעבור את קו העוני, ודאג להכניס לחוק ההסדרים 2007 (לא שכחתם, נכון?) דחייה בפעימה הקרובה של העלאת שכר המינימום. בהשפעתו של לחץ קואליציוני אימתני, ישבו חברי הכנסת במליאה ובוועדות הכנסת, וכמו אוטומט נתנו פעם אחר פעם יד לגזירה שפגעה בחוק שזה עתה הם חוקקו.

עוד דברים בשם אומרם

והנה התבטאות מעניינת מפי החשב הכללי באוצר, ירון זליכה: "בשנתיים הראשונות שלי בתפקיד החשכ"ל לא הבנתי שממשלת ישראל היא מעסיקת עובדי הקבלן הגדולה במשק, וכי ממשלת ישראל היא שיאנית עולמית בהפרת חוקי העבודה. שכר המינימום בישראל אינו מהנמוכים בעולם, ואולם בשל אי אכיפתו, שכר המינימום האפקטיווי בישראל הוא מהנמוכים בעולם המערבי. בשנתיים הראשונות שלי כחשב כללי לא הבנתי שאני ואנשי חתומים על הסכמים עם חברות כוח האדם. כשהבנתי, פתחנו בביקורת של כל ההסכמים. מדובר בהסכמי שמירה והסכמי ניקיון במגזר הממשלתי. מה שמצאנו זה סדום ועמורה. עכשיו אנחנו פועלים לתיקון כל העיוותים".

הדברים אינם חדשים, כמובן, אך כשזה מגיע מפי אחת מאושיות משרד האוצר דוגמת זליכה, זה מעורר עניין. אין זו הפעם הראשונה שהד"ר זליכה נוקט עמדה ברורה בעניין: רק לפני כחודש נכתב ב"הארץ", שחברת האבטחה "מודיעין אזרחי" תחזיר לעובדיה במשרדים הממשלתיים כספים שהיא חייבת להם בגין הטבות שכר שלא קיבלו. זאת בעקבות לחץ של אותו זליכה, שאיים לפגוע לחברה בערבויות שהיא הפקידה בידי המדינה. האם יכול להיות שזליכה מתחיל לחשוש שהעימותים עם שר האוצר יעלו לו בתפקיד והוא כבר מנסה לפזול לעבר ג'וב נחשק בהסתדרות? אני מניח שלא. מסקרן אותי מאוד לדעת מה עובר לאיש הזה בראש.

יאיר