יואב: לפני כמה ימים שלח לי חבר יקר מאמר מגלובס, שכותרתו היתה מבשרת רעות ונחרצת: "ההסתדרות מתה". בתור שכיר חבר הסתדרות, שמבין את חשיבותו הרבה של ארגון העובדים הגדול בשמירה על זכויות העובדים ועל הדמוקרטיה, ראיתי את הכותרת ומיד נדרכתי. מי, מי הרג את ההסתדרות? או יותר נכון: מי הרג את ההסתדרות הפעם?

אחרי כמה שניות ופסקה אחת התמלאתי רגש אשמה ומבוכה. אני הרגתי אותה. אני ולא אחר.

נירית גורביץ', הכותבת, טוענת במאמר שהפרופיל הנמוך שבו סוקרו הבחירות להסתדרות בשלושת העיתונים הגדולים מעיד, למעשה, על מותו של ארגון העובדים. לו הייתי חובש על ראשי כובע בשעת קריאת המאמר – הוא היה בוער. בפסקה הראשונה כותבת גורביץ' על ידיעות ומעריב: "'מעריב' הסתפק בידיעה צנועה של כ-180 מילה בעמוד 24 וב'ידיעות אחרונות' – עיתון העם – הנושא זכה, אמנם, להתייחסות מובלטת יותר, אלא שגם היא הופיעה בתחתית עמוד 4".

הלוואי, חשבתי לעצמי, שהיא שכחה לבדוק מה עשינו ב"הארץ".

ערב הבחירות המדוברות להסתדרות, עבדתי בדסק החדשות של העיתון כעורך האחראי על העמודים האחוריים. בניגוד למה שנהוג לחשוב, את דפי העיתון לא עורכים מו"ליו ומנכ"ליו – אותם בעלי תפקידים שמחזיקים באידאולוגיה כלכלית-ימנית – אלא אנחנו: בחורות ובחורים צעירים, שרובם בעלי תודעה חברתית מפותחת למדי וסלידה מאותו קפיטליזם קיצוני שפשה בארצנו האהובה.

"החבאת הנושא על ידי ברוני התקשורת", כתבה גורביץ', "מבהירה מיד מהי עמדתם". אלא שלא ברוני התקשורת החביאו את הידיעה. אנחנו החבאנו אותה. לא בגלל שזוהי עמדתנו, אלא בגלל שבאותו רגע לא היתה לנו ברירה.

לעזאזל. היא עלתה עלינו. "ההפתעה באה דווקא מכיוון עיתון 'הארץ', שהקדיש לכך את הידיעה הזערורית ביותר: 70 מלים בתחתית עמוד 3", נכתב שם.

הכוונות שלנו בתחילת אותה משמרת היו דווקא טובות. כל העורכים שהיו מעורבים בהכנת העמוד הסכימו שידיעה על בחירות להנהגת ההסתדרות – צפויה ככל שתהיה – ראוי שתקבל מקום בולט יחסית ונפח ראוי. בגלל שההסתדרות היא בסיס כוח פוליטי אמיתי, בגלל שהיא רלוונטית לעתידן של מאות אלפי משפחות, ועל אף שלאף אחד לא היה צל שספק שעופר עיני עומד לזכות בהן ברוב מוחץ. וכך, באמת, תיכננו את טיוטת העמוד.

בדיעבד טעינו, אבל אלה היו הנסיבות שהפכו את הידיעה הזאת מהגודל המכובד יחסית שניתן לה במקור – לגירסה הסופית הפעוטה שלה. לא קשירת קשר אידאולוגי של בעלי הון וברוני תקשורת, לא מדיניות ישירה ומכוונת, אלא חוסר במקום, חוסר בזמן וניסיון לתמרן בין כל האילוצים הכרוכים בהכנת עיתון ובזרימה הבלתי פוסקת של ידיעות חדשותיות.

אין ספק שלידיעה על הבחירות להסתדרות מגיע מקום גדול הרבה יותר משהיא קיבלה בשלושת העיתונים. אני גם לא מנסה להסיר אחריות, ולנתק את השיקולים המקצועיים מאידאולוגיה ופוליטיקה. הרי גם צורת העבודה וגם ההיגיון העיתונאי וקבלת ההחלטות המקצועית מתעצבים במידה רבה על פי החלטותיהם האסטרטגיות של ה"ברונים".  אז רק רציתי לספר לנירית גורביץ', שכתבה מאמר חשוב וטוב, שכדי לשפר את המצב חשוב להבין את המורכבות שלו. והמצב מורכב יותר מקו ישר וקצר שמחבר את מספר המלים במעריב, ידיעות והארץ ואת עמדותיהם של הבעלים של אותם עיתונים.

יואב