יואב: בחודשים האחרונים אני ויאיר חברים בקבוצת עיתונאים ב"הארץ" שמובילה מהלך של התאגדות עובדים בעיתון. לחץ חברתי, אתם מבינים, זה לא רק בלוג. זו דרך חיים. במשך אותה תקופה החתמנו עשרות עובדים מהמחלקות השונות בעיתון על טפסי הצטרפות לאגודת העיתונאים, והקמנו ועד רשמי בהתאם לחוק (מי שרוצה לקרוא על איך כל הסיפור התגלגל, מוזמן לקפוץ לאתר של העין השביעית. התראיינתי שם).
לפני כמה שבועות כבר כתבתי פוסט מקיף עם המחשבות שלי על תהליך ההתאגדות. הוא נכתב ברגע של תסכול, וסיפרתי בו על כל הקשיים, המכשולים והלבטים שנתקלנו בהם על הדרך. בעתיד אולי נפרסם אותו כאן, אבל בסופו של דבר הוחלט במערכת לחץ חברתי לגנוז את הפוסט, כדי לא לגרום בטעות נזק, קטן ככל שיהיה, לניסיון שלנו לשנות את תרבות ההעסקה במערכת העיתון שאנחנו מוציאים ביחד מדי יום.
אתם מבינים, התאגדות עובדים היא עניין שברירי בימינו. שברירי מאוד. והתובנה הזאת היתה חצי מהשורה התחתונה של הפוסט הגנוז, שעליה, בעצם, אין מניעה לדבר. התארגנות עובדים היא מעשה חשוב, נחוץ ומתבקש – אבל קשה ולפעמים גם מסוכן.
בשבועות האחרונים למדתי על בשרי את האבסורד הזה שבהתארגנות עובדים. למרות שרוב העובדים מרגישים ומבינים את חשיבותו של המהלך, למרות שמדובר במעשה צודק ומוסרי, הוא נתקל באינספור מכשולים שיכולים לפגוע בו או אפילו לטרפד אותו. אדם רגיל, עובד שהוא חסר ניסיון במאבקי עובדים, חסר השפעה במקום העבודה וחסר עורך דין, לא יצליח למלא את זכותו הבסיסית להתאגד – אם ייתקל במעסיק סרבן ועקשן. עצוב, לא?
אני חושב שגם אלון-לי גרין, שפוטר לאחרונה כי ניסה להקים ועד עובדים בסניף "קופי בין" בתל אביב, הבין את זה. ורבים אחרים כמוהו, שניסו להתארגן בתקופה האחרונה כדי להפסיק את רמיסת זכויותיהם על ידי מעסיקים, נתקלו ממש באותם קשיים.
שלי יחימוביץ', אחת מחברי הכנסת הבודדים שלוחמים למען זכויות עובדים, התייחסה לאותו אבסורד בנאום שלה לפני כמה שבועות בכנס לזכרה של הכלכלנית אסתר אלכסנדר (רק שהיא דיברה על עובדי קבלן). "יש עכשיו תהליך שהוא כמעט הירואי, של הקמת ועדים בתוך קבוצות של עובדי קבלן שמתארגות במקומות עבודה", היא אמרה. "יש תהליך שבו אנשים צעירים המועסקים כמאבטחים או כמנקות, מבינים שהאני לא עובד יותר, וצריך בכל זאת אנחנו.
"הם מקימים ועד, יש מאין, בתוך הריק הזה. זה אקט שהוא מאוד הירואי, זה אקט של פרטים שקמים ונלחמים על זכויותיהם. אבל יש בזה גם משהו מכמיר לב, כי אנשים ממציאים את הגלגל מחדש. העבודה המאורגנת כבר הומצאה, מנהיגי פועלים כבר ניתלו בכיכר העיר במאבק על העבודה המאורגנת. יש פה הסתדרות, יש פה ועדים, אבל הדה-לגיטמציה של ארגוני העובדים האלה היא כזאת, עד שאותם אנשים צעירים גדלו באווירה של שנאה והסתה כלפיהם. הם היו צריכים לחוות מחדש את המאפליה של עבודה לא מאורגנת כדי להמציא את הוועדים מחדש. יש כאן משהו עצוב".
במכללה הכלכלית-חברתית, שאנשיה מעורבים בהתפתחויות האלה בתחום התארגנויות העובדים, זיהו כנראה את הצורך ברכישת מיומנות בנושאים שונים, בעיקר חוקי עבודה, זכויות עובדים והמנגנון המשפטי שמאחורי העבודה. ביולי ייפתח שם קורס נחוץ ושימושי שמלמד איך לארגן עובדים, בשם "חלשים לחוד - חזקים כאיגוד". אני חושב שאם הייתי שומע על הקורס הזה לפני חצי שנה, אולי היו נחסכים לי כמה טרדות וסימני שאלה.
מטרות הקורס היא להכשיר פעילות ופעילים ליצירת והובלת התאגדויות עובדים במקומות עבודה. קהל היעד הוא פעילים במקומות עבודה, אנשי ועדים, עובדים ומתנדבים בארגוני סיוע לעובדים, סטודנטים הנלחמים בהעסקה פוגענית, משפטנים לדיני עבודה, פעילים חברתיים ועוד. הנה כל הפרטים. אז כל מי שמתכנן להקים ועד עובדים בקרוב - שיחשוב על זה ברצינות.
עדכונים מהשטח
כמה תמונות מההפגנה נגד הפרטת בתי הכלא, מחוץ לחומות כלא מעשיהו ברמלה. היה מצומצם - באו בערך 60-70 איש - אבל איכותי.

להיט מהעבר
זוכרים את הפוסט האהוב "קומוניכת" על הניסיון (המוצלח) של הסיינטולוגיה לזכות באייטמים חיוביים בתקשורת? בשבוע שעבר יאיר ואנוכי חקרנו קצת יותר לעומק את שיטת הפעולה של הארגון בכתבה רחבה ומעניינת שפירסמנו ב"הארץ".
יואב