יאיר (כותב) ויואב (נוהג ומהגג): "אם אי פעם ירשיעו אותך במשהו, תבקש שיכניסו אותך לכלא חרמון", אמר לי יואב בשעת בוקר מוקדמת, כשהוא מתמרן את המכונית במקצועיות על הדרך לירושלים. "זה יופי של ציטוט להתחיל איתו הפוסט", אמרתי לו, והוא המשיך להתעקש בפנים רציניות: "לא לא, זה באמת כלא סבבה".

שבע בבוקר, ברדיו מדברים על הקיצוץ הרוחבי המסתמן במשרדי הממשלה. למדינה אין כסף, טוענים באוצר, ולכן מוכרחים לקצץ 6% מתקציבי כל המשרדים, סך הכל כ-1.3 מיליארד שקל. היום הממשלה תחליט אם להסכים להצעת האוצר ולנגוס, תוך כדי תנועה, בתקציב 2007. הפרשנים מסבירים שמדובר בחזרה הגנרלית לדיונים בתקציב 2008 (ואיתו חוק ההסדרים), שאמורים להתחיל בימים הקרובים. כמו כל שנה, האוצר ינסה לצמצם את אחריות של המדינה על אזרחיה. אין כסף, הם יגידו, ויעבירו עוד שירות ציבורי לידיים פרטיות. מאיפה לידיים הפרטיות יש כסף? כל הזמן מעבירים אליהם עוד ועד נתחים מהשוק, אז איך לא יהיה להם כסף?

צחוק צחוק, אבל גם להפרטה יש גבול. או לפחות צריך להיות. יואב ואני עלינו היום לירושלים כדי לוודא שבג"ץ יידע להציב את הגבול הזה, השופטים עמדו לדון בהרכב מורחב בשאלה אם מותר למדינה לאפשר לבעלי הון לבנות ולהפעיל בית כלא. אני אישית מתקשה להאמין שזה חוקי, אבל עוד יותר מכך מתקשה להאמין שהתקשורת עומדת מנגד ושותקת. ב"הארץ" בחרנו, ובצדק לדעתי, להקדיש לנושא את הכותרת הראשית של העיתון ואת עמוד 2. ב"מעריב" כינו את זה יום הדין של בתי הסוהר, והקדישו לצורך העניין את כפולת 6-7. ב"ידיעות אחרונות", לעומת זאת, לא נרשמה שום התייחסות לנושא, ואני שואל למה? אולי כי זה נתפס כנושא שלא מעניין את הקוראים, הרי ההפרטה הזאת פוגעת קודם כל באסירים, ולהם לכאורה אין מנוי לעיתון של המדינה; ואולי כי מבחינת התקשורת כל מה שקשור להפרטה משויך אוטומטית למדורי הכלכלה; ואולי סתם מדובר בבורות.

התוכנית המקורית שלנו היתה להעלות את הפוסט באמצעות האינטרנט האלחוטי של בית המשפט העליון ולהוסיף עדכון כשנגיע הביתה. אבל נחשו מה? בבית המשפט העליון אין אינטרנט אלחוטי. אז קבלו הכל בחבילה אחת ובקיצור נמרץ. פירוט מעמיק יותר אולי תמצאו בזמן הקרוב אצל השכנים שלנו ב"העוקץ", שאחד ממייסדיו, יוסי דהאן, היה בין האנשים שהגיעו לבג"ץ כדי להקשיב לדיון.

את הבוקר התחלנו בניצחון יחסי. השופטים דחו את בקשה הכנסת לדחות את הדיון בסוגיה ל-2008. הטיעון שהציגה היועצת המשפטית של הכנסת, נורית אלשטיין, היה ממוקם ללא ספק איפשהו על הציר בין תמוה למגוחך. לדברי אלשטיין, שדווקא זכורה לטוב מהמאבק בחוק ההסדרים, הכנסת מבקשת תוספת זמן כדי לקיים דיון ציבורי בנושא. היא ציינה בגאווה שיו"ר הכנסת, ח"כ דליה איציק, מתכננת לערוך יום עיון נרחב שיעסוק בהפרטת בתי הסוהר. תסלחו לי על ההתבטאות החריפה, אבל זה מה שנקרא "חרטא ברטא" – תירוצים בגרוש כדי להרוויח זמן, שבו ניתן יהיה לקבוע עובדות בשטח. גם השופטים לא קנו את הטענה: "דיונים בכנסת באים לידי ביטוי בהצעות חוק ולא בסימפוזיונים באודיטוריום של המשכן", הסבירה נשיאת בית המשפט העליון, השופטת דורית בייניש, ודחתה את בקשת הכנסת. "תוכלו להמשיך לדון על זה בכנסת עד שהרכב השופטים יסיים לדון בסוגיה", הוסיפה.

אחרי הפסקה קצרה עבר הדיון לפסים יותר עקרוניים בשאלה של הפרטת בתי הכלא. העותרים התריעו על הפגיעה בדמוקרטיה, ומנגד נציג הזכיינים התחייב שהכלא הפרטי יעמוד בכל הסטנדרטים ואף יותר מזה, ונציגי הפרקליטות הבטיחו שהמדינה תוודא שהזכיינים יעמדו בהבטחותיהם. אנשי הפרקליטות גם ניסו, בעזרת מכבסת מלים משפטית, לשכנע את השופטים שבכלל לא מדובר בהפרטה. לרגע אפשר היה לטעות ולחשוב שבכלל מדובר פה במכרז לנופשונים ולא במקום ששולחים אליו עבריינים. אבל זה כבר לפוסט אחר.

לסיכום: בעוד כמה חודשים יכריעו השופטים אם הפרטת בתי הסוהר היא חוקית. בינתיים, בניית הכלא תימשך.

* עקב סיבות טכניות הפוסט אינו מלווה בתצלומים מרהיבים שצילמנו בבג"ץ. עמכם הסליחה