לא רציתי לאחר שוב. רק לפני שבוע פיספסתי בכמה דקות את שעות הפעילות של המשרד הממשלתי לסטודנטים, ולא הועילו גם תחינותיי למאבטח בכניסה. "גבר", פניתי אליו באופן הכי מנומס שאני רק יכול, "עשה טובה ותן לי להיכנס. אתה מוכרח להבין אותי. כולנו סטודנטים, ואנחנו חייבים לדאוג אחד לשני". הוא הביט בי לרגע, מתלבט אם לאפשר לי לסיים את דבריי, ואז במבטא רוסי כבד אמר: "אני לא סטודנט, וגם לא מעניינים אותי סטודנטים. אני בסך הכל עובד כוח אדם פה. פעם הבא תגיע בזמן", ציין תוך שהוא מצביע על שלט שמראה את שעות הפעילות של המשרד. "איזה אפס", סיננתי מתחת לשפמי בעודי מתרחק משם בעצבים, "למה שיהיה לו אכפת בכלל, המשרד לענייני רוסים פתוח כל יום, כולל שישי ושבת, וגם אחרי הצהריים".

בדרך חזרה לתחנת האוטובוס פגשתי את סבתא שלי. היא נראתה לי מאוד מאושרת. "הרגע חזרתי מהמשרד לענייני גמלאים וקיבלתי את הקצבה החודשית שלי", אמרה לי בעברית מהולה בספרדית במבטא ארגנטיני כבד, "מזל שרפי איתן הקים את המשרד הזה לפני 15 שנה, אחרת הייתי צריכה להתקיים רק על הקצבה הזעומה שאני מקבלת מהמשרד לענייני ארגנטינאים". חייכתי אליה בנימוס של נכדים והתחלתי לפסוע לצדה ברחוב כשזרועי שלובה בזרועה.

בדרך עברנו ליד הבניין בו שכן פעם משרד הרווחה, או כפי שנקרא בתקופתו של השר יצחק (בוז'י) הרצוג: "משרד הרווחה והשירותים החברתיים". לפני כמה שנים החליטו בכנסת, שלאזרח במדינה לא מגיעה כל רווחה, אם אין לו קבוצת לחץ שתעמוד מאחוריו ותקים משרד ממשלתי שידאג לו. מאז כבר התייתר הצורך במשרד, וכעבור כמה שנים הוא נסגר. יזם חרוץ מחק מהשלט שהתנוסס בכניסה את המלים "משרד", "רווחה" ו"חברתיים". היום הוא מפעיל שם יופי של שירותים – אמנם צריך לשלם שקל בכניסה, אבל יש המון נייר טואלט ורוד עם ציורים של לבבות.

השמועה אומרת שהמשרד לענייני אמהות חד-הוריות מתכוון להקים שם סניף חדש של "תוכנית אוקלהומה". הרעיון הוא פשוט: נציגי התוכנית מנסים לסדר שידוך לאם החד-הורית, כשהמטרה היא לחסוך בקצבאות, וכל אמצעי ראוי. "כמה טוב שיש משרד שדואג גם להן", אמרתי לעצמי בקול. סבתא שלי הביטה בי ואמרה: "אין יותר טוב מזה. אני שמחה שעזבתי את ארגנטינה ועליתי לישראל".

הבהרה: מלבד המוצא הארגנטיני של סבתא שלי, הכל מצוץ מהאצבע. אתמול אישרה הכנסת את הקמת משרד הגמלאים ואת מינויו של רפי איתן לעמוד בראשו. "התברר לנו שאם אנחנו לא משרד עצמאי, אין לנו אפשרות להגשים את מה שאנחנו רוצים עבור הגמלאים", הסביר השר איתן, "אנחנו מנסים כבר שנה לייצר תשתיות שאנחנו לא מסוגלים לעשות בגלל הביורוקרטיה. אנחנו יודעים שאם יהיה לנו משרד שלנו, יהיה לנו הרבה יותר קל".

אז קודם כל אני חש צורך להתנצל. אחרי משמרת ארוכה בדסק לא היה לי כוח לכתוב מאמר ארוך ורציני שמסביר למה אני חושב שהקמת משרד לגמלאים זה גרוע. אין לי כוח לכתוב שוב ושוב שזו לא מדינה ששונאת ניצולי שואה, גמלאים, אמהות חד-הוריות, סטודנטים, מילואימניקים, מובטלים או חולי פוליו, אלא פשוט מדינה שבשורה התחתונה מסתכלת על כל אלו רק דרך החור בגרוש, כסוגיה כלכלית שנמדדת במונחים של יעילות, רווח והפסד. ושוב נמאס לי כבר לומר שהפיתרון הוא לשנות את האופן שבו המדינה רואה את האזרחים, ולא לחשוב איך כל קבוצה נלחמת רק על הכסף שלה, ואגב כך מפריטה גם הסיכוי האחרון שנותר לנו – המאבק החברתי. חבל.

יאיר