יאיר: חכמינו מספרים על שלוימ'לה, צעיר יהודי שחי לו בשלווה יחסית באיזה שטעטל נידח בפולין. יום אחד פנה שלוימ'לה לרב הקהילה כדי לזכות ממנו לעצה. "רבי עזור לי", הוא אמר לו במבוכה, "השבוע נולד לי בני העשירי, וביתי צר מלהכיל את כל משפחתי. מה עלי לעשות?". הרבי הביט בשלוימ'לה וללא כל היסוס פסק: מה שאתה צריך לעשות, זה להכניס הביתה את אחת העזים מהחצר. שלוימ'לה ניסה להתווכח, אך הרבי נותר בשלו, והצעיר ירא השמיים חזר לביתו ויישם את עצת המלומד. 

כשפגש אותו הרב כעבור מספר ימים, שב שלוימ'לה על תלונתו. "הכנס הביתה עז נוספת ותראה איך המצב ישתפר", אמר לו הרב, משוכנע בצדקת דרכו. מתוך רצון להיטיב עמכם הקוראים, לא אבזבז את זמנכם בריטואל שחזר על עצמו במשך כחודש, עד שביתו של שלוימ'לה נראה כמו אחרון הדירים באותה עיירה. אך לבסוף – כשעשרים עזים ממלאות את ביתו הצפוף – קצה סבלנותו של המסכן והוא הפציר ברב לפתור אחת ולתמיד את מצוקתו. "עכשיו הוצא את כל העזים מביתך", אמר לו הרב. ושלוימ'לה, שעשה כפי שנאמר לו, שב אל הרב ואמר לו בשמחה: "או! עכשיו הבית נעים ומרווח".

זה אולי לא סיפור מרגש במיוחד, אבל כנראה שבקורס ההכנה לפקידים מתחילים במשרד האוצר מדובר בחומר שמוגדר כחובת קריאה (לצד האגדה שמספרת על כך שהפתרון לכל בעיה חברתית הוא בהפרטה). נשמע לכם מופרך? אין לי דרך אחרת להסביר את הצעת חוק ההסדרים (מסמך pdf) שהוגשה לממשלה ביום שני האחרון. מעיון זריז בהצעה, שנפרשת על פני 219 עמודים וכוללת 370 (!) החלטות, ניתן לראות עזים רבות שהוכנסו להצעה רק כדי לצאת ממנה ולתת תחושה טובה לציבור ופוליטיקאים. או! איזה חוק הסדרים מרווח.

קחו לדוגמה את הסעיף שמדבר על ביטול תוספת התקציב עליה התחייבה הממשלה כתוצאה מההסכמים הקואליציוניים עם ש"ס. מדובר ב-600 מיליון שקלים, שאמורים להיות מנותבים לכיתות לימוד במגזר החרדי, לטיפול בנוער חרדי מנותק, לבתי דין רבניים ולתמיכה במוסדות תרבות תורנית. אפילו אל תשקיעו ולו רגע אחד במחשבה אם אתם בעד התוספת או נגדה. הרשו לי לחסוך לכם את המאמץ האינטלקטואלי – אין שום סיכוי שהביטול הזה ייצא לפועל: שרי ש"ס הרי יתנגדו נמרצות, יאיימו במשבר קואליציוני, והסעיף הזה יחזור כלא היה למקום ממנו הוא בא.

מצליח או לא מצליח?

אם כך, אתם ודאי שואלים את עצמכם, למה משרד האוצר רוצה להכניס להצעת חוק ההסדרים סעיף שלא צפוי להישאר בה זמן רב? ראשית, לפעמים גם החלטות הזויות במיוחד מצליחות לעבור מתחת לאף של המחוקק. שנית, זה בדיוק מה שפקידי האוצר רוצים: בזמן שהשרים של ש"ס יבזבזו זמן ואנרגיה על מאבקים מתוקשרים, ניתן יהיה להעביר את הסעיפים היותר חשובים ביתר קלות. למעשה, זאת דרך טובה לעזור באמצעותה לשרים סוררים ולחברי ועדת כספים מרדניים לרדת מהעץ – נותנים להם להיפטר מעז קטנה, ומשתיקים אותם מעתה והלאה.

אגב, שלא תחשבו שמדובר בקונספירציה שנבדתה ממוחו הקודח של פעיל חברתי זה או אחר. הנה לכם, הישר מפי הגבורה (או יותר נכון מראיון שערך דה מרקר עם בכיר במשרד האוצר):

"מי שהיה במשרד האוצר יודע כי מה שחשוב באמת זה חוק ההסדרים", אומר בכיר במשרד. "שם מעבירים את כל הרפורמות שהאוצר רוצה ומכניסים את כל התיקונים. זה נכון שבוועדת הכספים ובמליאה כמה מהדברים נופלים, אבל בדיוק בגלל זה כבר בהתחלה חוק ההסדרים מלא ברפורמות - גם כאלה שאין כל כוונה להעביר"... (שלומי שפר, דה מרקר, 15.12.2006)

יילכו עם העדר?

שלא תטעו, על 370 הסעיפים הללו, שמלאים במיטב עזי הארץ, צריכים שרי הממשלה להצביע היום בבוקר (יום ראשון). אם יש שר שמסוגל בתוך פחות משבוע להבין על מה בדיוק הוא הולך להצביע בכל הבלגן הזה, מגיע לו להיות לפחות ראש ממשלה. בחישוב זריז מדובר על לקרוא לעומק כחמישים החלטות ביום במגוון תחומים – החל מרפורמות בייצור החשמל, דרך הפרטות של שירותים ציבוריים וכלה בפגיעה בקצבאות של אוכלוסיות מוחלשות.

ממשיכים ללחוץ מהשטח

ואם כבר בבלגן עסקינן, הנה לכם אנקדוטה קטנה וכמעט חסרת משמעות. כפי שכבר כתבנו בעבר, באחרונה החל שיתוף פעולה בין "לחץ חברתי" לתוכנית "יהיה בסדר" שמגישים גיא מרוז ואורלי וילנאי-פדרבוש בגלי צה"ל. בפינה שהכנתי ליום חמישי האחרון (והנה ההקלטה שלה (קובץ mp3)), נכללו חלק מהנושאים שכתבתי עליהם בפוסט זה. בין היתר, סיפרתי למאזינים על טעות משעשעת בעמוד התוכן של הצעת חוק ההסדרים שהוגשה לממשלה. באורח פלא, כל ההפניות לשלל הסעיפים הפנו לעמוד 3. כן כן, על פי עמוד התוכן, 370 רפורמות מבניות, ביטולי חוקים והפרטות מרושעות – כולם מרוכזים באותו עמוד בתחילת החוברת.

חצי שעה לאחר שירדתי מן השידור, התקשר אלי עורך התוכנית. לדבריו, הם קיבלו טלפון נזעם מאחד מדוברי  משרד האוצר, שטוען ששיקרתי לגבי תוכן העניינים של חוק ההסדרים. ראשית, יצאתי מחוזק: במשך כעשר דקות כפול שתי תוכניות הטלתי רפש על שיטות העבודה הבזויות של משרד האוצר, ואילו להם מפריע רק העובדה שהקדשתי חמש עשרה שניות לאיזו טעות דפוס (או כפי שהסביר לי חבר יקר, בעיה בהמרת הקובץ מוורד ל-PDF), שאמנם מקשה מאוד על קריאת חוק ההסדרים והבנתו.

מיד לאחר מכן החלו להתעורר בקרבי הספקות. קודם כל בדקתי באתר משרד האוצר, ושם גיליתי שמתוך שני קישורים שהובילו קודם לחוברת הפגומה – אחד מוביל להודעה סתמית ואילו השני מאפשר להוריד את החוברת עם תוכן עניינים תקין. "הם בטח החליפו את זה ברגע שגילו את הטעות המביכה", אמרתי לעצמי, אך לא היתה לי שום דרך להוכיח את צדקתי.

הסיוע הגיע דווקא ממקור לא צפוי. שימו לב מי עבר לצד של הטובים בכל מה שקשור למאבק בחוק ההסדרים: גיא רולניק. אכן מפתיע, ולרגל המאורע אאפשר לדברים לדבר בשם אומרם (אני ממליץ להיכנס לקישור ולקרוא הכל):

כיצד מכניסים יותר מ-100 רפורמות כלכליות, מבניות, מסובכות, חוצות משק, הרואיות ודרמטיות לעמוד אחד? לא, זו אינה פתיחה של בדיחה תפלה של אגף התקציבים או לשכת ראש הממשלה - אלא סיפור אמיתי - ומתברר שבמשרד האוצר, היזם של רוב הרפורמות המבניות במשק הישראלי, הצליחו לעשות את זה. בתוכן העניינים הפותח את חוברת הרפורמות התקציביות שפורסמה השבוע והונחה על שולחן הממשלה מופיעה משמאל לכל רפורמה, בכל משרד ובכל ענף, הפניה לעמוד אחד בלבד - עמוד 3. לכאורה טעות הקלדה של פקיד או פקידה במשרד האוצר, אבל הטעות הזאת לא מקרית אלא אינדיקטיווית וסימפטומטית: התהליך שבו מתבצעות הרפורמות החשובות ביותר במשק הישראלי הוא בליץ דיקטטורי אלים ומהיר שממחיש בצורה הטובה ביותר את אובדן המשילות במדינת ישראל.   

אז כנראה שלא טעיתי. יכול להיות שבמשרד האוצר לא רק דוחפים עזים לחוק ההסדרים אלא גם משקרים במצב נחושה? אולי.

יאיר