משרד האוצר מציג בפני הציבור ונבחריו צפי צמיחה נמוך, וכך יוצר מצג שווא של כמות הכסף שייכנס לקופת המדינה. בתקציב 2008 הפער מוערך בארבעה מיליארד שקל

• איפה הכסף - עמוד התוכן

בישראל של שנות האלפיים צמד המלים "אין כסף" הפכו לתשובה שגורה בכל פעם שצריך להעלות את שכרם של עובדים לספק תרופות לחולים או לפתח תשתיות שמטרתן אינה רווח אלא דאגה לרווחת האזרח. בפוסט הזה, התחנה הראשונה בפרויקט "איפה הכסף?”, נראה על ידי חישובים פשוטים את אחת הדרכים שבהן משרד האוצר מציג בפני הציבור ונבחריו מצג שווא של כמות הכסף שיכנס לקופת המדינה. בפועל, בתקציב 2008 מדובר בפער של לפחות ארבעה מיליארד שקלים (בחישובים מאוד זהירים) בהכנסות המדינה. אין צורך לציין מה אפשר היה לעשות עם ארבעה מיליארד שקלים נוספים בתקציב.

הערה קטנה למי שכלכלה מרתיעה אותו ולמי שמפחד ממספרים: כמה מהמושגים שנשתמש בהם כאן יהיו מהתחום הכלכלי, כמו תקציב, תמ"ג או גירעון – מזה אי אפשר להתחמק - אבל הפרויקט הזה אינו פרויקט כלכלי. הוא לא נועד לכלכלנים,  אלא לכל קוראי לחץ חברתי, ובעצם לכל אחד. הוא משתמש במספרים, אבל למספרים האלה יש השפעה ישירה על כל ההיבטים של חיינו, והם נמצאים בכל פינה.

המאבק על התקציב

מדי שנה מציג משרד האוצר הצעת תקציב לאישור הממשלה וממנה לאישור הכנסת. תקציב המדינה הוא למעשה תוכנית הפעולה הכלכלית של כל משרדי הממשלה לשנה הבאה. הוא מסדיר איזה משרד יקבל כמה, אך יותר מזה – הוא זה שמסמן את הגבולות של אחריות המדינה על אזרחיה. מבחינת משרד האוצר המטרה היא פשוטה: להקטין ככל האפשר את תקציב המדינה. כל צמצום תקציבי מקטין את המעורבות של הממשלה במשק. בחלומות הרטובים של פקידי האוצר, התקציב יהיה אפסי והמעורבות הממשלתית תיכחד. מאחר שזה בלתי אפשרי, הם יסתפקו בלצמצם את התקציב ככל האפשר. בפוסט הזה נראה כיצד כלכלני האוצר מציגים צפי צמיחה נמוך של המשק הישראלי כדי להנמיך את צפי הכנסות המדינה ממסים (אל חשש, מיד יבוא הסבר למשפט האחרון).

כמו תקציב של כל ארגון, גם תקציב המדינה מורכב מחלק של הכנסות וחלק של הוצאות. למעשה, למשרד האוצר לא ממש אכפת מה יהיו ההכנסות – כלכלניו מעוניינים לשמר את חלק ההוצאות נמוך ככל האפשר. הם מתעקשים שזה עניין מדעי, בזמן שכל שאר העולם יודע שמדובר רק באידאולוגיה. בפוסטים הבאים נראה שזה בכלל לא משנה בכמה יגדלו ההכנסות, כי באוצר ממילא לא ימהרו להגדיל את ההוצאות. אבל בינתיים, אנשי המשרד יעדיפו להציג הכנסות כמה שיותר נמוכות, כדי ששרי הממשלה וחברי הכנסת שאינם מאמינים בדת האוצר, לא יגלו שיש יותר כסף – ואז, חס וחלילה, ירצו להגדיל את התקציב.

אז איך מחשבים את הכנסות המדינה?

החלק המרכזי בהכנסות המדינה מגיע ממסים – מס הכנסה, מע"מ ועוד. כחלק מהצעת התקציב ל-2008 האוצר צריך להעריך מה יהיו הכנסות המדינה ממסים לשנה זו. החישוב של הכנסות המדינה ממסים מורכב ממכפלה של שני נתונים. הראשון הוא נטל המס, שהוא האחוז הממוצע של כל המיסוי שמוטל בישראל – מס על הכנסה מעבודה, מס ערך מוסף, רווחי הון ועוד. הנתון השני הוא התוצר המקומי הגולמי (התמ"ג) – הערך הכולל של כל הסחורות והשירותים שיוצרו בישראל במהלך השנה.

אתם בטח שואלים את עצמכם, איך אפשר לדעת כמה מוצרים ושירותים ייוצרו ב-2008 עוד לפני שהסתיימה השנה הנוכחית? לדעת בוודאות אי אפשר, אז הפיתרון היחיד הוא להעריך. קודם כל לוקחים את התמ"ג של שנת 2006, שהוא נתון קיים וידוע, ומכפילים אותו בהערכה של אחוז הצמיחה של 2007 (הצמיחה היא שיעור גדילת התמ"ג) – והתוצאה תיתן לנו את גודל הפעילות הכלכלית בישראל לשנת 2007.

גובה הצמיחה בכל רבעון מתפרסמת רק באמצע הרבעון שאחריו. מאחר שבימים אלו מתחיל הרבעון הרביעי של השנה, כבר יש בידי האוצר נתונים על הצמיחה בשני הרבעונים הקודמים – כלומר הצמיחה בחצי השנה הראשונה של 2007. כדי לגלות את התמ"ג של 2007 צריך להעריך מה תהיה הצמיחה בחצי השני של השנה.

מרגע שחישבנו את התמ"ג המוערך של 2007, צריך להעריך מה תהיה הצמיחה בשנת 2008 – ושוב, הכפלה של שני המשתנים הללו תיתן לנו את התמ"ג של 2008.

הנה נוסחה שמסבירה את זה בפשטות:

עכשיו הגיע הזמן לחזור למספרים שסיפקו פקידי האוצר. נתחיל בתחזית הצמיחה של 2007: בנתונים שהוצגו בפני הממשלה באמצע יולי חוזה האוצר שהיא תעמוד על 5 אחוזים. למה? כובע. כבר אז היו בידי משרד האוצר נתונים מהרבעון הראשון, שעמדו על 6.3 אחוזים, ומבט על ההכנסות ממע"מ סיפק סימנים מובהקים לכך שמחצית השנה תסתיים בצמיחה של 6.5 אחוז. משום מה, פקידי האוצר לא נותנים לעובדות לבלבל אותם, וגם מהרמזים הברורים הם מעדיפים להתעלם.

אך כשזרעי השקר נטועים באדמה זה רק עניין של זמן עד שינבטו אל מעל לפני השטח: כחודש אחרי אותה ישיבת ממשלה, וכשבועיים לאחר פרסום מסמך המדיניות הכלכלית – שבהם חזה האוצר צמיחה של 5 אחוזים בשנת 2007 - התפרסמו הנתונים הרשמיים של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה. למרבה הפלא, או אולי דווקא לא, נתוני הלמ"ס דיווחו על צמיחה של 6.6 אחוזים בחצי השנה הראשונה של 2007. כדי שהצפי השנתי של משרד האוצר יתגשם, הצמיחה במחצית השנייה צריכה לעמוד על 3.4 אחוזים. לשם המחשה: 3.4 היה אחוז הצמיחה שהמשק השיג במחצית השנייה של 2006, לאחר שמלחמת לבנון השנייה שיתקה רבע מדינה למשך יותר מחודש.

לפערים בנתונים אלו יש שתי אפשרויות: הראשונה היא שמשרד האוצר צופה מלחמה שתשתק את המשק הישראלי למשך זמן ארוך בהרבה מזאת הקודמת. והשנייה היא שפקידי האוצר פשוט משקרים במצח נחושה. למה להם לשקר בצפי הצמיחה? זה פשוט מאוד: ככל שצפי הצמיחה ב-2007 יהיה קטן יותר, כך יקטן גם צפי התמ"ג של אותה שנה ובעקבותיו גם צפי התמ"ג של 2008 – וכנגזרת מכך יקטן צפי הכנסות המדינה ממסים לשנת 2008. ככל שצפי הכנסות המדינה ממסים קטן יותר, כך קל יותר להגיד לשרים ש"אין כסף", ולכן חייבים להדק את החגורה, להקטין את ההוצאה הלאומית, לייעל את המערכת וכו' וכו'. מתוך כבוד רב שאנו רוכשים לקוראי לחץ חברתי, נחסוך מכם את שאר הקלישאות הרגילות שמפזר משרד האוצר, ושמועברות אל הציבור ללא כל ביקורת על ידי התקשורת הכלכלית הממוסדת.

אגב, צפי צמיחה מוטה כלפי מטה אינו המצאה מיוחדת לרגל 2008. שימו לב לגרף הבא שמראה את הפער בין צפי האוצר לצמיחה בפועל בשבע השנים האחרונות.

 איסוף הנתונים לגרף כזה אמור להיות פשוט, אבל בפועל זה ממש לא ככה. משרד האוצר לא הסכים להעביר לנו את הנתונים, אז נאלצנו לחפש אותם במצגות שהוא פירסם. למרבה הפלא, במצגות האוצר אין אחידות לגבי גובה הצמיחה, על אף שבכל הפרסומים שלו הוא מתבסס על הלמ"ס. לכן פנינו ללמ"ס, שמסר לנו את נתוני הצמיחה הרשמיים. את צפי משרד האוצר עד לשנת 2004 הוצאנו מפרסום של מכון המחקר של הכנסת, ומ-2005 ואילך ממצגות משרד האוצר.

בפועל, האוצר מפיק רווח כפול מהצגת צפי צמיחה נמוך. ראשית, הוא יכול לטעון שאין כסף ולחסוך מעצמו לחץ ציבורי להגדיל את הוצאות המדינה. שנית, כשהצמיחה תתגלה כגדולה הרבה יותר, משרד האוצר יוכל להתפאר בהצלחה הגדולה של המשק הישראלי, שהתעלתה מעל כל התחזיות. השילוב בין תחזית שמרנית וכביכול אחראית שצומחת לסיפור הצלחה מסחרר מהווה תרחיש שהעיתונות הכלכלית בישראל אוהבת מאוד. רק פרשנים כלכליים מעטים יעלו את השאלה המתבקשת. הנה סבר פלוצקר עושה את זה (מתוך "ידיעות אחרונות, 5 בספטמבר 2007):

פער של אחוז וחצי בצפי הצמיחה – 6.5 אחוזים במקום 5 אחוזים – נשמע אולי דבר של מה בכך, אבל כשמתרגמים את זה לכסף קשה לעבור על זה בשתיקה. אם ניקח כמובן מאליו את צפי הצמיחה שמציג האוצר ל-2008 נקבל פער של כעשרה מיליארד שקלים בתמ"ג של אותה שנה. מאחר שאותו תמ"ג הוא ממוסה, הרי שמשרד האוצר מפרסם מצג שווא של הכנסות מדינה שנמוכות בכארבעה מיליארד שקל מהמספר האמיתי. וזה עוד לפני שנביט בעיניים ביקורתיות על צפי הצמיחה שהם נותנים ל-2008 (וסביר להניח שגם הוא "טופל"). רק כדי לסבר את האוזן, נזכיר שמדובר בכסף שאמור ללכת למימון תרופות לחולים וגמלאים, לתוספות שכר למורים, לתיקון כבישים וכו'.  פקידי האוצר לא רוצים שהמדינה תיקח אחריות על האזרחים שלה? זכותם, אבל שלא ישקרו לנו שאין כסף. יש כסף.

אם הגעתם עד לפה, אין ספק שאתם גיבורים. המניפולציות שמשרד האוצר עושה בבניית התקציב הן לא דבר שקל להבין או להסביר על רגל אחת. אז כדי שהזמן שלנו ושלכם לא ירד לטימיון, אנחנו מבקשים את עזרתם בהפצת המידע הזה לכל עבר ובכל צורה שרק אפשר. בימים הקרובים יתנהל פה דיון חשוב אבל נדיר. אין, לא ברשת העברית ובטח שלא בתקשורת הממוסדת, מקום שבו יש ניסיון לקיים דיון אזרחי אמיתי על מסגרת תקציב המדינה, שרוב הזמן מופקר לידי מספר קטן של אנשים בעלי אידאולוגיה קיצונית. אז תמשיכו להתעדכן (ותעשו מנוי), תנו לינק באתר שלכם, תכתבו מיילים לחברים, ותזמינו אותם לבוא לקחת בזה חלק.

 יאיר ויואב