תכירו, קתלין קורבט, עד לפני כחודש נשיאת חברת דירוג האשראי סטנדרד אנד פור'ס (S&P). קורבט התפטרה מתפקידה על רקע משבר הסאב-פריים (משכנתאות ללווים בעיתיים) שפרץ בארה"ב. במסגרת אותו משבר, חברת הדירוג שבראשה עמדה לא הורידה את דירוג האשראי של אגרות חוב שהתגלו לבסוף כחסרות ערך (הסבר ארוך, אבל פשוט יחסית ומעניין – בבלוג תשקיף).

נשיא צרפת ניקולא סרקוזי ורגולטור הפיננסים של הנציבות האירופית קראו לחקור את חלקה של S&P ביצירת המשבר. ה"ניו יורק טיימס" אף דיווח שנשיא ארצות הברית ג'ורג' בוש כנראה יקים ועדת חקירה שתחקור את חברות דירוג האשראי, ושתבחן האם הן נתנו דירוגים לא הגיוניים.

את סטנלי פישר, נגיד בנק ישראל, אתם בוודאי כבר מכירים. בשבילו חברות דירוג האשראי הן עדיין פרות קדושות. בראיון שהתפרסם בגלובס ב-10 באוגוסט 2007 הדגיש פישר שהוא חייב להשמיע את קולו נגד פריצת מסגרת התקציב, וקרא לא להגדיל את ההוצאה מעל 1.7%. לדבריו, אם ההוצאה תעלה בשיעור גבוה יותר מזה, אז חברות הדירוג יורידו את דירוג האשראי של ישראל. פישר סיפר, כי היה בעד הגדלת התקציב נקודתית למימון המלחמה וההתנתקות (הגדלות שעליהן נדבר בפוסט הבא), אך ציין כי הוא כבר קיבל אזהרה בעניין מאחת מחברות הדירוג.

גם ח"כ אברהם הירשזון (קדימה) מוכר במחוזותינו. עד לפני כשלושה חודשים הוא היה שר האוצר של מדינת ישראל. כיום הוא עומד בפני הגשת כתב אישום בחשד שביצע מעילה בגובה מיליוני שקלים בכספי ההסתדרות הלאומית שבראשה הוא עמד. מחקירת המשטרה עולה שלכאורה הירשזון לא כל כך פוחד מהחוק - בשבילו הוא כנראה רק המלצה. אבל מחברות הדירוג הוא דווקא כן פוחד. השר לענייני גמלאים רפי איתן סיפר בעדותו לפני ועדת וינוגרד, שבזמן המלחמה שר האוצר הירשזון סירב להכריז על מצב חירום בעורף והתנגד להפעלת משק לעת חירום. למה? כדי לשמור על דירוג האשראי של ישראל.

אז מי הן חברות דירוג האשראי?

מדובר בחברות המפרסמות דו"חות על המצב הפיננסי של תאגידים או מדינות שמבקשים לגייס כסף מהציבור על ידי הנפקות אגרות חוב (הסבר על אגרות חוב משמאל) או ניירות ערך אחרים. הדירוג שחברות אלו מספקות נועד להעריך מהי מידת הביטחון שהגוף הנבדק יוכל להחזיר למשקיעים את הכסף במלואו ובמועד שנקבע. ככל שדירוג אשראי של גוף מסוים גבוה יותר כך הריבית שהוא ישלם למשקיעים על כספם תוכל להיות להיות נמוכה יותר. גוף שאגרות החוב שלו ייחשבו אגרות זבל – יצטרך לשלם ריבית גבוהה מאוד למשקיעים.

ב-1900 החל ברנש אמריקאי בשם ג'ון מודי (John Moody) לפרסם את המדריך לניירות ערך תעשייתיים. ב-1916 גם חברת Standard החלה לדרג אגרות חוב. כעשור מאוחר יותר הצטרפו חברת Fitch וחברת Poor's – שב-1941 התאחדה עם Standard – לשתי חברות דירוג האשראי הראשונות. ב-1936 קבע המפקח על הבנקים בארצות הברית כי הבנקים יורשו להחזיק רק ניירות ערך שדורגו על ידי חברות דירוג האשראי. כתוצאה מהחלטה זו, מאז ועד היום לחברות האשראי יש הכנסה מובטחת, והן הפכו להיות שומרות הסף של השוק הפיננסי בארצות הברית ובעקבות זאת גם בעולם כולו.

בתחילת דרכן חברות הדירוג עשו את רווחיהן ממכירת המידע למשקיעים. מאז שנות ה-70 מקור פרנסתן השתנה. כיום, 75% מהכנסותיהן של חברות אלו הגיעו ממכירת שירותי דירוג למנפיקי אגרות החוב – מדינות ותאגידים. למעשה מדובר בחברות שמגלגלות מאות מיליוני דולרים מדי שנה. הכנסותיה של מודי'ס, לדוגמה, הסתכמו ב-2003 ב-1.25 מיליארד דולר. עם גדילת רווחי חברות אלו מתרבה גם הביקורת עליהן: שהן אינן מורידות דירוג של תאגידים כושלים במהירות מספקת, שהדירוג מושפע מיחסי הקרבה שנוצרים בין החברה לתאגיד המדורג, ושהן מהוות אוליגופול השולט בשוק דירוג האשראי.

אך מעבר לביקורת זו, בבסיס קביעת דירוג האשראי של מדינה, להבדיל מתאגיד, עומדת גם בעיה מהותית. אחד הנתונים שמשפיעים על חברות הדירוג בבואן לדרג מדינה הוא החוב הממשלתי. אך בבדיקתן הן אינן בוחנות רק את יכולתה של המדינה להחזיר את החוב, אלא גם את רצון שליטיה לעשות זאת. בכך מפסיקות חברות דירוג האשראי לספק שירות כלכלי גרידא – נכון או שגוי ככל שיהיה – ומתחילות להתערב בשיקולים אידאולוגיים. ובעניין זה ההעדפות האידאולוגיות של חברות הדירוג הן ברורות: ריסון תקציבי, הגבלת ההוצאה וחוב נמוך. מדינה שתנסה ללכת בדרך אחרת – תיענש.

לחץ לא חברתי

עכשיו תראו איך זה עובד. היישר מפיו של נחמיה שטרסלר ("הארץ", 27.7.07):

אהוד אולמרט עבר בשבועות האחרונים מסע שכנוע ארוך כדי שיסכים להגדלת תקציב 2008 ב-1.7% בלבד. בתחילת הדרך אמר שיש להגדילו ב-2.5% - כמו שהמליצה ועדת ברודט (בחוסר הבנה מוחלט). אך אז התגייס למערכה הנגיד, סטנלי פישר, והסביר לו בשיחות ארוכות, שאסור לפגוע באמינות הממשלה, שהבטיחה גידול של 1.7% בלבד. פישר דיבר גם על מחקר של בנק ישראל, שגילה שמשקיעים זרים ממשיכים להשקיע כאן למרות האיום הביטחוני משום שהממשלה שומרת על תקציב מרוסן, מה שמביא ליציבות ולצמיחה.

גם קובי הבר, הממונה על התקציבים, דיבר על לבו של אולמרט שלא לנטוש את ה-1.7%, בגיבוי מלא של בר-און. ואז גייס האוצר את חברת דירוג האשראי "סטנדרט אנד פורס", והיא הוציאה אתמול דו"ח מאיים: אם הממשלה לא תשמור על משמעת תקציבית, החברה תוריד את דירוג האשראי שנתנה לישראל. פירוש הדבר, עלייה בשערי הריבית וירידה בהשקעות.

באותו יום ממש, העיתונאי סבר פלוצקר פירסם ב"ידיעות אחרונות" מאמר בשם "הענקים באים, הענקים באים", ובו הקדיש חלק מרכזי לנושא חברות הדירוג תחת כותרת הביניים "שקו לנו":

ב-1995, לאחר תחנונים לא מעטים ועמלה שמנה, נאותה חברת סטנדרד אנד פור'ס לקבוע את דירוג האשראי של החיצוני של ישראל על רמה הקרויה A מינוס... זה היה, להזכירנו, ב-1995. החוב נטו של המשק הישראלי לזרים עמד אז על 17 מיליארד דולר. האינפלציה היתה כ-7% עד 8%, מהירה פי 3 מאשר באמריקה או מערב אירופה. הריבית היתה כ-15%. מאזן התשלומים של ישראל הראה גירעון של 5 מיליארד דולר. הגירעון בתקציבי הממשלה נשק ל-4% תוצר.

מאז חלפו להן 12 שנה. כיום לא רק של ישראל אין חוב חיצוני נטו – היא מלווה נטו מטבע חוץ לזרים ובהיקף עצום. הזרים חייבים לנו, נטו, כ-40 מיליארד דולר. מאזן התשלומים של ישראל חיובי, כלומר בעודף של כ-8 מיליארד דולר בחישוב שנתי. האינפלציה אפסית עד שלילית. הריבית נמוכה מאשר בארצות הברית. התקציב הממשלתי כמעט מאוזן. ובכמה עלה מאז דירוג האשראי של ישראל על פי S&P? בכלום. באפס. אותו דירוג שניתן למשק הישראלי הנאבק באינפלציה, בגירעונות ובחובות לפני כמעט תריסר שנים ניתן כיום למשק ללא אינפלציה, גירעונות וחובות.

סטנדרד אנד פור'ס אף הרחיקה לכת ובהודעה דרמטית הזהירה השבוע את ממשלת ישראל מפני אפשרות של הורדת דירוג האשראי. למה? כי יש חשש ל"פריצה ממשמעת תקציבית" ב-2008 ואולי ב-2009, מי יודע......

חברים וחברות מחברות לדירוג האשראי, עשו לנו טובה והפסיקו לנסות לסבן אותנו. הפסיקו להרשים אותנו עם ניתוחים והשוואות ותחזיות ואזהרות. זה לא רציני וזה פוגע באמינות שלכם ושלנו. אתם לא רוצים לשנות את דירוג האשראי שנתתם לנו? לא צריך. אתם רוצים לאיים בשינויו לרעה? תאיימו כמה שבא לכם. אנחנו מוותרים על עצותיכם המלומדות והמנופחות מחשיבות עצמית. נסתדר בלי. שיהיה לכם לבריאות, או בלשון פחות דיפלומטית, שקו לנו.

ואם עוד לא הבנתם, שני המאמרים הללו ממחישים היטב את הבעיה: חברה בינלאומית שאמורה לבדוק דירוג אשראי, ונתונה לביקורת שלילית בכל העולם על פועלה, מחזיקה את ראש ממשלת ישראל בביצים. המצב הכלכלי המעולה לא משנה לאף אחד. זה שיש מספיק כסף כדי להוציא על שירותים לאזרחים, עוד אפילו מעניין פחות. האידאולוגיה של חברות דירוג האשראי היא ברורה: לצמצם את מעורבות הממשלה במשק. לא צריך להיות דוקטור לכלכלה כדי להבין את מי זה משרת: ככל שהמדינה מתערבת פחות, כך יש יותר משאבים ומקום לבעלי הון שמגיעים מחו"ל (אבל לא רק) ומשתלטים על המשק הישראלי.

אז מה עושים?

לאור הדברים האלה, מאוד מפתה פשוט להתעלם מחברות דירוג האשראי. אך על אף שהדירוג שהן מספקות מוטה אידאולוגית ולעתים חשוד כנגוע באינטרסים זרים, יש לו השפעה גדולה מדי על הכלכלה. להבדיל מתאגידים מסחריים שיכולים להנפיק את עצמם בבורסה ולמכור מניות, למדינה זה בלתי אפשרי. בשל כך, הנפקת אגרות חוב הינה דרך מרכזית שבאמצעותה מדינה יכולה לגייס הון כדי לממן את פעולותיה. לכן, הורדה חדה של דירוג האשראי של ישראל עלול לפגוע אנושות ביכולתה לספק שירותים לאזרחיה.

הפתרון נעוץ בשילוב של מספר אסטרטגיות כלכליות שמדינת ישראל יכולה לנקוט. פתרונות אלו אינם פשוטים להסברה, ולכן ניאלץ להקדיש לזה פוסט נפרד, אבל אסור לטעות: משרד האוצר, שמתווה כיום את המדיניות, כלל אינו מחפש פתרונות ללחץ של חברות הדירוג – דרכן היא דרכו. האיומים שהחברות מפזרות הם ברכות בשביל האוצר. כל מי שסבתא שלו איימה אי פעם לקרוא לשוטר כדי שיאכל את הבננה, כבר בטח מכיר את השיטה. לכן, הפתרון המרכזי הוא קודם כל להפסיק לקדש את חברות דירוג האשראי, ולהבין שגם להן יש אינטרס כלכלי ואידאולוגי בכל הסיפור.

פקידי האוצר כבר הראו לנו לא פעם שהם מוכשרים. כשהם באמת ירצו להגדיל את ההוצאה, אפשר לסמוך עליהם בראש שקט שהם ידעו להתמודד גם עם חברות הדירוג. העניין הוא שהם פשוט לא רוצים. כפי שכבר נכתב, כסף לא חסר – אבל מעדיפים להגיד לנו שחברות דירוג האשראי לא מרשות להוציא אותו.

יאיר ויואב

נ.ב:

ביום ראשון 30 בספטמבר בשעה 16:30 תיערך מול בניין הממשלה החדש ברחוב קפלן בתל אביב (ליד קניון עזריאלי) משמרת מחאה נגד חוק ההסדרים (מי שלא זוכר על מה מדובר, מוזמן להיכנס לפרויקט שעשינו בשנה שעברה). לפרטים אפשר לפנות לאבי דבוש, רכז הפורום למאבק באבטלה בשתי"ל 0528746422.

ומחשבה מטופשת: יכול להיות שחבל לבזבז את הזמן בלהפגין מול הממשלה. הרי אם חברות הדירוג הן אלה שקובעות את המדיניות הכלכלית, עדיף לעשות את משמרות המחאה מול המשרדים שלהן. הנה הכתובת של המטה המרכזי של סטנדרד אנד פור'ס בארצות הברית:  Water Street 55  New York 10041. מישהו מתנדב לדאוג להסעות מכרמיאל?