אין כמו להתעורר בבוקר, לשבת על הגג עם כוס קפה ולקרוא בהנאה גלויה את החדשות הכלכליות ב"דה מרקר”. נכון, בכל אחד מימות השנה משפט כזה היה יכול לשמש כדרך סרקסטית להתחיל פוסט שמותח ביקורת על הדמגוגיה שמאפיינת את המוסף הכלכלי של "הארץ”. אתמול בבוקר, וזאת למרות המתקפה שמרב ארלוזרוב ממשיכה לנהל נגד המורים מעל דפי העיתון, יכולתי לפתוח עם משפט זה בלב שלם ובכוונות טהורות. משרד האוצר נוחל שתי מפלות במלחמה שלו נגד הדמוקרטיה: בראשונה הוא נאלץ להגיש לכנסת חוק הסדרים מדולל מרפורמות, ובשנייה היועץ הכלכלי של ראש הממשלה מתחיל לערער את הפרדוקס המעוות שלפיו יש יותר כסף כי המצב הכלכלי משתפר ולמרות זאת לא משקיעים אותו בשירותים חברתיים לאזרחים.

בוקר רע לחוק ההסדרים

ביום שני נפגשו יו"ר הכנסת דליה איציק, יו"ר ועדת הכנסת דוד טל וראש אגף התקציבים באוצר קובי הבר, כדי לדון על צמצום חוק ההסדרים. איציק וטל, שאמורים מתוקף תפקידם לשמור על כבוד הכנסת, הבטיחו לאחרונה שלא יאפשרו לאוצר להעביר השנה את החוק כשהוא עמוס בעשרות סעיפים ורפורמות. מהפגישה עם הבר, כך לפי "דה מרקר", יצאו השניים כשידם על העליונה: בסך הכל נותרו בחוק ההסדרים 36 סעיפים שמהווים כ-30% מהמספר שעבר בכנסת בקריאה ראשונה. מנגד הוצאו מחוק ההסדרים 88 סעיפים. על פי ההסכמות בין הבר לאיציק וטל, תשעה מתוך הסעיפים שהוצאו יחוקקו עד ה-31 בדצמבר. לגבי היתר, לא נקבעה מגבלת זמן לחקיקתם.

כמובן שדיבורים זה דבר אחד, ועוד ראוי להמתין ולראות מה יקרה בפועל. ובכל זאת, אין ספק שמדובר בהישג. אם לפני 22 שנה הומצא חוק ההסדרים כדי לחזק את משרד האוצר על חשבון הכנסת, הרי שבמהלך זה של דלדול חוק ההסדרים הכנסת אומר די – ומחזירה לעצמה את היכולת להשפיע על עיצוב משק המדינה. נקודה מעניינת ניתן למצוא בתגובת משרד האוצר שמובאת בתיבה נפרדת:

“בחיים הפוליטיים נאלצים לעתים להתפשר. היינו שמחים אם פחות דברים היו מוצאים מחוץ לחוק ההסדרים, אבל הפשרה שהושגה מקובלת עלינו, בעיקר משום שאין בה כל פגיה בתקציב המדינה ל-2008”.

הבנתם? כל שנה משרד האוצר נלחם על כל סעיף בטענה שהכל קריטי ליישום התקציב. פתאום עכשיו, כשהמערכת הפוליטית נעמדה על הרגליים האחוריות וסירבה לקבל חוק הסדרים עמוס בחקיקה בלתי דחופה בעליל, אנשי האוצר מעדיפים קודם כל לשמור על כבודם ועל הדרך לחשוף את האמת: רוב הסעיפים בחוק ההסדרים אינם קשורים כלל לתקציב המדינה, אלא סתם רפורמות שהאוצר מנסה להעביר בלי שהכנסת תפריע לו.

בוקר רע לריסון התקציבי

עוד בשורה טובה שהיכתה אותי אתמול עם שחר, נוגעת לנושא התקציב שבו "לחץ חברתי" עוסק באחרונה במסגרת פרויקט "איפה הכסף?”. כבר כתבנו על זה רבות, אבל בשביל מי שלא מכיר נזכיר בקצרה. ב-2003 חוקק שר האוצר בנימין נתניהו חוק שמגביל לאחוז אחד את הגידול בהוצאה התקציבית. מה זה אומר? שהסכום שהמדינה מוציאה מדי שנה – בין היתר על תשתיות, שירותים חברתיים, חינוך וביטחון – לא יגדל ביותר מאחוז לעומת השנה הקודמת. כשקצב גידול האוכלוסין נושק ל-2%, אחוז של גידול תקציבי משמעו הקטנה של הסכום שמושקע לאדם. זה גם אומר שלא משנה מה יהיה המצב הכלכלי במשק, וגם אם תהיה צמיחה אדירה של כמעט 6% כמו השנה – התקציב יישאר קטן.

אבל מסתבר שיש כמה כלכלנים שפויים במדינה הזאת. אחד מהם הוא פרופ' מנואל טרכטנברג, ראש המועצה הלאומית לכלכלה שמייעצת לראש הממשלה. בדה מרקר פירסמו אתמול שטרכטנברג יציג בתחילת 2008 נוסחה חדשה לקביעת יעד השינוי בהוצאה בתקציב המדינה. כמובן שאי אפשר להיות בטוחים שזה אכן יוביל למדיניות של השקעה בשירותים חברתיים, אך לפחות אפשר לדעת שיהיה קשר בין ההוצאה התקציבית למצב הכלכלי במשק.

ושיר לסיום

זה זמן טוב לחזור לפינת שיר השבוע. והפעם: תיסלם מפרגנים פסקול לפוסט

יאיר