יואב: אלה מביניכם שאינם נוהגים לשתות את הקפה של הבוקר עם מדורי הכלכלה, לא יודעים כנראה שאתמול נערכו חילופי תפקידים באחת המשרות החשובות והמשפיעות ביותר במדינה. רם בלינקוב הוא ראש אגף התקציבים החדש במקומו של חביב הבלוג, קובי הבר. ערב כניסתו לתפקיד התראיין בלינקוב, איך לא, לפרשן נחמיה שטרסלר שחולק עמו את אותה אידאולוגיה, וכיאה לפקיד במשרד אוצר, הכריז מלחמה על כל מי שמחזיק בדיעות שונות ממנו.

"מה באשר לתביעותיהם של ברוורמן ואחרים להגדלת התקציב ב-2.5%?", שואל שטרסלר את ראש אגף התקציבים החדש. השאלה עוסקת בדרישתם של שרים וחברי כנסת, כלכלנים בכירים, פעילים חברתיים, עיתונאים, פרשנים ואזרחים רבים, להרחיב את התקציב בכמה מיליארדי שקלים לאור השגשוג הכלכלי של מדינת ישראל בשנים האחרונות ועודפי התקציב העצומים מצד אחד – ומצבה הקשה של החברה הישראלית מהצד השני. "לא ניתן להם את זה", עונה הפקיד בתקיפות.

בלינקוב, שכיהן בעבר בתפקידים זוטרים יותר באגף התקציבים, מראה שהוא יודע היטב מה המשימה האמיתית שמחכה לו עכשיו בתור "נער אוצר" בכיר: לשמר בכוח את האידאולוגיה הימנית השלטת במשרד האוצר, ולהגן עליה מפני תהליכים דמוקרטיים שעשויים למגר אותה. נזכיר פה שוב: תפקידו של הדרג המקצועי בכל משרדי הממשלה, כולל במשרד האוצר וכולל ראש אגף התקציבים, הוא ליישם את המדיניות שקובעים חברי הממשלה והכנסת – ולא להתערב בה ובטח שלא להילחם בה.

לדעת בלינקוב, כל מי שלא חושב כמוהו, וטוען שצריך להגדיל את התקציב במקום להקטין אותו, הוא "תמים או רשע". אז מה אתם חושבים על כל האנשים האלה, שקראו בתקופה האחרונה להגדיל את תקציב המדינה כדי לנסות ולהציל את החברה הישראלית מהתרסקות: המשנה לנגיד בנק ישראל לשעבר, פרופסור אביה ספיבק – הוא תמים או רשע? והכלכלן וחתן פרס ישראל, פרופסור אריאל רובינשטיין? ודיקן הפקולטה למדעי הרוח והחברה באוניברסיטת בן-גוריון, פרופסור משה יוסטמן? והכלכלנים הבכירים לאה אחדות, אריה ארנון וחיים פרשטמן? וחברי ועדת ברודט? ואתם - תמימים או רשעים? כי מי שלא חושב שהממשלה צריכה להקטין את התקציב בכל שנה – לפי הפקיד החזק ביותר במדינה – הוא או זה או זה.

אז מה בכל זאת צריך לעשות עם הכסף שנכנס לקופת המדינה עם צמיחת המשק, תשאלו את בלינקוב? לכסות את החוב הלאומי, כמובן. "צריך להגיע במהירות לרמת החוב הממוצעת באירופה: 60% מהתוצר", הוא אומר בראיון. בכך מסמן ראש אגף התקציבים החדש "שינוי משמעותי" במדיניות של קודמו, קובי הבר, שבראיון הפרידה שלו אמר ש"חייבים להמשיך ולהוריד את החוב הלאומי כדי להגיע ליחס החוב-תוצר המקובל במדינות OECD - שהוא 60%".  מזל שיש כזה גיוון רעיוני במשרות הבכירות האלה.

האמת היא, שהממוצע הנכון של מדינות ה-OECD הוא בכלל 78 אחוזים, ובאוצר משתמשים בקלף החוב הלאומי רק כאיום שאפשר להפחיד באמצעותו את הציבור כדי להביא להקטנת התקציב. הסברים מפורטים על כל השגיאות והמניפולציות שיש בטענה הזאת של בלינקוב (והבר) אפשר לקרוא בפוסט המצוין של יוסי לוי "ממוצע פוליטי" בבלוג המעניין שלו, נסיכת המדעים, ויש גם טור של סבר פלוצקר בדיוק באותו עניין. הסברים מפורטים על סוגיית החוב הלאומי אפשר גם למצוא בפוסט שפירסמנו כאן לפני כמה ימים.

ראש אגף התקציבים החדש מראה לכולנו שהוא כבר מבין טוב מאוד את תפקידו כמוביל ומגן אידאולוגיית הצמצום וההפרטה במשרד האוצר, ופותח את הקדנציה שלו ברגל ימין, תרתי משמע.

הבטחות, בנוהל

בתחתית הידיעה הזאת שפורסמה בוויינט מבלי לעורר עניין רב, על כל מיני דברים שאומר שר האוצר, מופיעים הדברים הבאים: "מזכיר הממשלה, עובד יחזקאל, אמר היום בתדרוך כתבים כי ראש הממשלה אהוד אולמרט מתכוון להפסיק את נוהל 'חוק ההסדרים' עד שנת 2009 כיוון ש'אסור שמחצית מההחלטות הכלכליות שמקבלת הממשלה יידונו בישיבה אחת'. יחזקאל אמר כי הוא הטיל על ראש המועצה הלאומית לכלכלה, מנואל טרכטנברג, לבחון דרכים חלופיות להעברת התקציב".

כוונה אמיתית או מס שפתיים? מצד אחד, ממשלתו של אולמרט באמת העבירה השנה חוק הסדרים קטן מאוד באופן יחסי. מצד שני, בזמן האחרון מורגשת אצלנו בדסק החדשות עלייה ברורה במספר הידיעות על מזכיר הממשלה, שמודיע על כוונותיו מרחיקות הלכת של אולמרט בכל מיני תחומים. אז כן, זו ידיעה משמחת מאוד שאולמרט רוצה לבטל את חוק ההסדרים, אבל צריך לחכות ולראות אם ראש אגף התקציבים החדש בלניקוב "ייתן" לראש הממשלה לעשות את זה.

איפה הכסף - הגרסה המקוצרת

בתחילת השבוע יאיר ואנוכי פירסמנו הרצאה במדור של המכללה הכלכלית-חברתית ב-YNET, שמסבירה ומסכמת באופן קצר ותמציתי את כל הפוסטים שכתבנו עד כה בפרויקט "איפה הכסף". קריאה נעימה למי שרוצה ונשמח לשמוע את דעתכם עליה.