יאיר: לפני כשנה וחצי יצא קצפי על הקמפיין למותג הסבונים דאב של תאגיד יוניליוור, שניסה לערער על אידיאל היופי כפי שהוא כיום בחברה, והציג בפרסומותיו ארבע נשים שנראות אחרת – מלאה, רזה מדי, מנומשת ומבוגרת. מצד אחד חשבתי שזה חשוב לומר בקול רם שיופי אינו נחלתן רק של דוגמניות בלונדיניות, אך מצד שני המשכתי להסתייג מכך שדימויי הגוף של נשים (יהיו הדימויים אשר יהיו) ממשיכים להוות כלי למכירת מוצרי צריכה. ריח חזק של ציניות מסחרית היה באוויר. השאלונים המטופשים באתר החברה חיזקו אצלי את התחושה שיש פה ניצול גס של תיאוריות פמיניסטיות ככלי למכירת סבונים.

והנה אתמול, קישור בקולקטיב החזיר אותי לפוסט האהוב מן העבר. למי שלא מכיר, הקולטיב הוא עלון אינטרנטי שעוסק בתרבות רשת ומביא שלל קישורים מעניינים (מומלץ מאוד להירשם). אתמול הוא הביא קישור לשלושה סרטונים שלא הכרתי – שניים של דאב, ואחד שמבקר אותה.

בסרטון הראשון, שהופץ על ידי דאב ברשת, רואים בחורה שאמורה להיראות לא יפה במיוחד (לפחות לא על פי הדימויים הרווחים), ואת התהליך האבולוציוני שהיא עוברת עד שהיא מופיעה בפרסומת על שלט החוצות – תספורות, איפור מסיבי, ליטוש בפוטושופ וכו'. לא פלא שתפישת היופי שלנו מעוותת, אומרים לנו אנשי דאב בסוף הסרטון, וקוראים ללקוחות הפוטנציאליות לבוא ולהשתתף בסדנת "יופי אמיתי".

בסרטון השני, שגם הוא הופץ על ידי דאב באחרונה, רואים ילדה קטנה והבזקים של פרסומות שמבוססות על אידיאל יופי מעוות. “דברו עם הבת שלכם, לפני שתעשיית היופי שלכם תדבר איתה" – זו השורה התחתונה של הפרסומת, שמציעה להוריד את מערך השיעורים של דאב שעוסק ב"בניית ההערכה העצמית".

קשה, לי לפחות, שלא להסכים עם הביקורת הנוקבת שמובעת בשני הסרטונים. היא מדויקת ומנוסחת היטב. אך גם הסרטון השלישי מדויק ונוקב להפליא. מדובר בעריכה פירטית שמחליפה את כל ההבזקים של הסרטון השני בקטעים מתוך פרסומות לדאודורנט הגברי AXE, גם הוא מבית יוניליוור. הפעם, אותו תאגיד שמשתמש בביקורת על ניצול גוף האשה כדי למכור סבונים, מייצר דימויים סקסיסטיים לא פחות מאלו שביקר כשהוא מעוניין למכור דאודורנט לגבר. אאאאאאאז, שלא יסבנו אתכן.

תרבות יום א'

והנה הצעה ליום ראשון חברתי. קומו בבוקר ועלו לירושלים. מלבד אוויר הרים צלול כיין, תוכלו להגיע אל כנסת ישראל בשעה שלוש בצהריים, ולמחות נגד הכוונה של יושבת הראש דליה איציק לארח במשכן את היום הראשון של כנס הרצליה. מארגני ההפגנה טוענים שכנס הרצליה ודומיו מהווים הפרטה של הדיון הציבורי (יואב כתב פוסט שמסביר את הטענה), ואי לכך ההחלטה של איציק לתת לו דריסת רגל במשכן הכנסת נותנת לגיטמציה להמשך התהליך. מארגני ההפגנה מבטיחים פאנל עם חברי כנסת שסירבו להשתתף בכנס וקבוצות דיון (לפרטים: אדם, 0524840624).

בוודאי תחזרו מירושלים כעוסים על הפרטת הדיון הציבורי, ולכן הנה משהו שיעסיק אתכם גם בשעות הערב ויזכיר לכם שגם את בתי הסוהר מפריטים. ב-21:30 יוקרן בערוץ 1 הסרט "אסירי קבלן", שביים ניסים מוסק (הנה פרומו לסרט). הסרט סוקר את כל תהליך שבו אושר ומוקם בית הסוהר הפרטי הראשון בישראל. יואב ואני ראינו את הקרנת הבכורה של הסרט שנערכה ביום שיש שעבר בסינמטק בתל אביב. ללא ספק סרט חובה, אל תחמיצו ותדאגו שכמה שיותר אנשים יראו אותו, פשוטו כמשמעו. לכנסת אין שום זכות להעביר סמכויות כליאה לאדם פרטי – בקרוב בג"ץ ייתן את תשובתו לעתירה שהוגשה בנושא, חשוב מאוד שהדיון הציבורי יאמר את דברו עוד קודם לכך (והנה פוסט שכבר כתבתי על הנושא, ועוד אחד שאני ויואב כתבנו בזמן הדיון בבג”ץ).

ולמי שנותר כוח אחרי יום ראשון הפרוע, מוזמן להגיע להרצאה שאני מעביר ביום שני בשמונה בערב במרכז הצעירים בכפר סבא. עוד פרטים בקישור.