יאיר: הוא היה ראש החוג למדע המדינה באוניברסיטה העברית, פרופסור בכיר לניתוחי מדיניות במכון האירופי למינהל ציבורי, יועץ לשיפור תהליכי קביעת מדיניות לראשי ממשלה, נשיא מכונן של המכון לתכנון מדיניות העם יהודי וחתן פרס ישראל לשנת תשס"ה – ולמרות כל תאריו והשכלתו, פרופ' יחזקאל דרור פשוט עשה טעות של טירונים. רק שבוע עבר מאז שוועדת וינוגרד שבה הוא חבר פירסמה את הדו"ח עם מסקנותיה הסופיות, והוא בתמימותו מאמין שהוא יכול לומר דברים שהם על "דעתו בלבד". לאחר שנה וחצי של עבודה יסודית והתנזרות כמעט טוטלית מהתקשורת, הלגיטימציה של הוועדה מוטלת כעת בספק בגלל פרופסור אחד שיודע טוב מאוד איך להגן על המדינה, אבל לא מסוגל לשמור על דממת אלחוט אפילו לשבוע.

למי שלא ממש מעודכן, זה היה העמוד הראשון של מעריב אתמול:

על שלושת רבעי העמוד, בין חותמת שמדגישה כי מדובר בסיפור בלעדי לבין תמונה של יחזקאל דרור, מתנוסס הציטוט "אם אנחנו חושבים שראש הממשלה יקדם את השלום, זה שיקול מכובד מאוד". ומתחתיו כותרת המשנה: האם חלחלו שיקולים פוליטיים לדוח וינוגרד? * בראיון ראשון אומר חבר הוועדה פרופ' יחזקאל דרור: “מה אתה מעדיף, ממשלה של אולמרט או ברק או בחירות חדשות שבהן יעלה נתניהו?

בעקבות הכותרת הזאת סערה אתמול המערכת הפוליטית. כולם הבינו את הציטוט באופן מסוים: "אנחנו" משמע חברי הוועדה, ואילו "שיקול מכובד מאוד" מתייחס למחשבה כלשהי שהיתה להם להקל על אולמרט בדו"ח הסופי (לאתרג אותו) למען תהליך השלום. כבר בשעות הבוקר התכנסה הוועדה לביקורת המדינה של הכנסת ודנה בהתבטאויות. רבים מחברי הכנסת החלו תוקפים את ועדת וינוגרד, מפקפקים בטוהר מסקנותיה ודורשים להקים ועדת חקירה ממלכתית. רק מיכאל איתן מהליכוד ועמירה דותן מקדימה לקחו נשימה עמוקה בטרם אצו להתלהם. "אולי כדי שלא ניחפז להחליט החלטות”, אמרו השניים, “יכול להיות שהתקשורת עיוותה את הדברים". הם לא טעו.

גם בעמוד 5 של מעריב, שם נמצאים קטעים מתקציר הראיון עם פרופ' דרור, לא ניתן למצוא תשובות לשאלה למי הוא התייחס כשדיבר על "אנחנו" ולאיזה "שיקול" הוא התכוון. מאוחר יותר טען דרור כי "מעריב" עיוות את דבריו. טענות אלו מצאו ביסוס בדברים שאמר מרדכי חיימוביץ, העיתונאי שערך את הראיון, בתוכניתו של רזי ברקאי בגלי צה"ל. "דרור באמת לא חרץ דעה", הסביר חיימוביץ, "הוא הציג את שתי האפשרויות לגבי המחאה. דרור אמר את האפשרויות שאדם שקורא את הדו"ח יעביר בדעתו. הוא לא אמר שוועדת וינוגרד שקלה את השיקולים האלה כשבאה לכתוב את ההמלצות שלה".

עכשיו הכל מתבהר: פרופ' יחזקאל דרור אמר בראיון את מה שאני כתבתי שלשום בפוסט – אסור למהר לקרוא להדיח את אולמרט מבלי לחשוב מהי האלטרנטיבה. מכאן שבאומרו "אנחנו" הוא התייחס לכלל הציבור (ולא לחברי הוועדה) ובאומרו "שיקול" הוא התכוון לעמדה שכל אזרח מגבש לעצמו בעקבות קריאת הדו"ח (ולא למחשבה של הוועדה על איתרוג). מנסה לומר, אל תיחפזו לערוף ראשים, חישבו קודם מי יכול לשפר את מצבה של המדינה. חיימוביץ אמר בבירור שדרור לא דיבר על הדיונים של הוועדה, אך למרות זאת עורכי העמוד הראשון של מעריב התעקשו לקחת את הקורא דווקא לשם. החלק הראשון של כותרת המשנה האם חלחלו שיקולים פוליטיים לדוח וינוגרד?, כביכול בא לסייג את הטענה על ידי שאלה, אך תפקידו בפועל הוא להוציא מהקשרו את הציטוט שבכותרת. הוא בא לשאול, אך למעשה נותן את התשובה (השגויה כנראה).

האם עורכי דסק החדשות של מעריב הטעו במכוון את קוראים? לדעתי כן, אבל אני לא יכול להיות בטוח בזה במאת האחוזים. אין לי ספק שגם אם עשו זאת במכוון, הם לא ממש הבינו שזה לא בסדר. אני מאמין שהם רצו כותרת טובה, אז הם הביאו את הציטוט כפי שהוא, ועוד הוסיפו סימן שאלה בכותרת המשנה כדי לצאת בסדר. אגב, סימן שאלה כבר הפך מזמן למפלטם של הנבלים. בדה מרקר, למשל, הביאו לפני כחודש את הכותרת האם עמיר פרץ שוקל פרישה?. כמובן שפרץ הכחיש בתוקף, אבל דה מרקר בשלהם: עם סימן השאלה בכותרת הם יכולים להתחמק מהוצאת דיבה, ובכל זאת לגרום לקורא לחשוב בדיוק מה שהם רצו שהוא יחשוב. למעשה, כותרת שאלה שכזאת ניתן לנסח על כל נושא: האם חיילים נהרגו בשביל ספין של ראש הממשלה? (בטקסט כבר נכתוב שזאת רק טענה של מילואימניקים). האם השכן שלי הוא אנס מסוכן? (נראה לי שלא). והנה עוד כותרת: האם מעריב הפך לעיתון חסר אחריות, שמוציא דברים מהקשרם ולא שולח ידיעות חשובות מאוד לצנזורה, רק כדי שיהיו לו כותרות ראשיות מסעירות והוא יוכל למכור את העיתון ליותר קוראים וזה שהחליפו שם עורכים ראשיים כנראה לא השפיע בכלום? (אני לא יודע. לא הייתי ממהר לשפוט).   

אופציה אחרת היא שהעורך פשוט לא הבין למה התכוון המשורר. כך או כך, מדובר בחוסר אחריות משווע. בעקבות הכותרת הרשלנית הזאת, השתנה האופן שבו ועדת וינוגרד נתפשת אצל חלק מהציבור. לא יעזו כל התיקונים וההבהרות, מטעם דרור או מטעם העיתון (אם הוא יתבקש לעשות זאת בעתיד), כל מי שקראו אתמול את מעריב, וגם כאלו שנתקלו בסיפור באמצעות כלי תקשורת אחרים שעקבו אחריו, הבינו שהוועדה כנראה הושפעה משיקולים פוליטיים ואיתרגה את ראש הממשלה. אולם לא לכך התכוון דרור, והכתב ידע את זה. הגדיר זאת יפה ירון לונדון בתוכניתו בערוץ 10: "מדובר בשערורייה עיתונאית ולא בשערורייה פוליטית”.

יחזקאל דרור פשוט נפל בפח, כמו רבים וטובים לפניו. למעשה, בזמן האחרון גם מרואיינים מתוחכמים ממנו נפלו כמו זבובים. למזלנו, חלקם גם החליטו לעשות מעשה. הנה למשל כתבתו של אסף כרמל ב"הארץ", שמספרת כיצד פרופ' מנחם פרי, העורך הראשי של הוצאת הספריה החדשה, ודב אלפון, העורך הראשי של הוצאת כנרת-זמורה ביתן, החליטו להשיב מלחמה שערה נגד עיתונים ששיבשו ציטוטים שלהם בתוך ראיונות שנתנו. גם אברי גלעד הופתע לגלות שבמגזין של "מעריב" הביאו ציטוטים מתוך ראיון שנתן ל"מעריב לנוער", שלפיהם במוצאי שבת הוא מעדיף לראות את התוכנית "הישרדות" בערוץ 10 על פני תוכניתו "אחד נגד מאה", שמשודרת באותה שעה. בתגובה לפרסום, שלחה היועצת המשפטית של הזכיינית "רשת" מכתב לעורכי "מעריב" בדרישה לפרסם תיקון והתנצלות. כשמדובר בענייני רכילות, ניתן לכנות את זה חוסר מקצועיות, אבל בכל הנוגע להגשת ההתבטאויות של דרור מחוץ להקשרן כבר מדובר במחדל של ממש.

האם משהו ימנע מעורכים לעשות דברים כאלה בעתיד? מבחינה חוקית, כנראה שלא. התחום אפור מדי. ומבחינה אתית? ספק רב. אני זוכר את אחד מהעורכים במעריב שהיו ממונים עלי נותן "אישור מיוחד לעבור על כללי האתיקה". כשגם האתיקה הופכת להמלצה, כנראה שכל מה שנותר הוא לקוות שאולי הציבור יאמר את דברו. לדאבוני, רוב הציבור התעסק היום בשערורייה הפוליטית המומצאת ולא בשערורייה העיתונאית, שמיום ליום מחריפה.

אתמול ערכתי את העמוד בהארץ שעסק בנושא. אני התלבטתי בין כותרת שבה הוועדה מכחישה את עניין השיקולים הפוליטיים בהחלטותיה לבין כותרת שתוקפת את מעריב ומביאה את דברי דרור על כך שהציטוט עוות והוצא מהקשרו. בסוף הלכנו על האפשרות הראשונה. דוגרי, אני מתחרט על הבחירה. דרור שגה בכך שהוא מיהר ללכת להתראיין, אבל בסופו של יום הסיפור האמיתי הוא המחדל של מעריב. לא מדובר פה כבר בסתם עניין ברנז'אי גרידא, אלא בסכנה אמיתית לדמוקרטיה. "הארץ", כעיתון שמקפיד לא לעשות דברים כאלה, היה מוכרח לבקר את זה בצורה חד משמעית (אגב, הבוקר קיבלתי הודעת טקסט על כך ש"ידיעות אחרונות" תקפו את מעריב על הסילוף. עוד לא קראתי. אגב, זה כמעט מפתיע שמי שגר בבית מזכוכית יש לו אומץ לזרוק על אחרים אבנים. סתם, זה לא מפתיע).  

להקה אחת בשנה

לרוב אני לא טיפוס של מוזיקה, ובטח לא אחד כזה שממליץ על להקות. הפעם אחרוג ממנהגי. זוכרים את השיר על שדרנית ערוץ 10 נסלי ברדה שאליו קישרנו בבלוג? שרה אותו להקה שנקראת שממ"ל (shmemel). לפני כשנה חברה שלחה לי לינק לי לשיר, ומאז ידעתי שאני מוכרח לשמוע אותם בהופעה. ביום שלישי עשיתי את זה. 11 נגנים על הבמה, עם מוזיקה ממש מגוונת ושירים שנונים. היה מעולה. מומלץ בחום להתעדכן על ההופעה הבאה שלהם (הנה קישור למייספייס שלהם. יש שם גם את השיר על נסלי).