יאיר: אלון לי גרין, בן 20 מתל אביב שעבד כאחראי משמרת בקופי בין בתל אביב, החליט לפני כשנה לארגן את 18 חבריו לסניף ולהקים ועד. מאז חלפו הרבה מים בנהר: הוא פוטר בטענה כי אינו מהימן, בית הדין לעבודה קבע שהדבר נעשה רק כי הוא אירגן עובדים והורה להחזירו לתפקיד, ולפני כשלושה חודשים הכריזו העובדים על סכסוך עבודה והחלו להפגין מחוץ לסניפי הרשת. היום מסתבר שמאמצי העובדים, ולי גרין בראשם, נשאו פרי.

ההסתדרות והנהלת קופי בין חתמו הבוקר על הסכם קיבוצי שבמסגרתו יאוגדו 300 עובדי הרשת. על פי ההסכם, הרשת תחלק לעובדיה 10% מהרווח השנתי. עובד שישלים שנת עבודה יקבל מענק התמדה בגובה של חצי משכורת עד משכורת שלמה. כמה מעובדי סניף אבן גבירול בתל אביב, שממנו החלה ההתאגדות, יקבלו מענק חד-פעמי כדי לפתור את המחלוקת בדבר הטיפים, שלטענת העובדים לא חולקו בין מאי 2006 למאי 2007. כמו כן, כל עובד יהיה זכאי לארוחה אחת במשמרת בחיוב סמלי של חמישה שקלים.

הסכם קיבוצי? התאגדות עובדים? מסתבר שכבר לא מדובר במלים גסות. יותר ויותר עובדים הבינו את זה בזמן האחרון, ועכשיו רק צריך לקוות שזה יחלחל גם למעסיקים. לעתים מעסיקים נוטים להסביר שבמשק תחרותי כמו שיש כיום הם מוכרחים לקבל את הגמישות הניהולית שלהם. הטענה נכונה, אך אסור שהגמישות תבוא על חשבון העובדים.

הסכם קיבוצי, להבדיל מכיבוי שריפות נקודתי, מסדיר את הסוגיה הזאת ואף טומן בחובו יתרון גדול לשני הצדדים: הוא מספק שקט תעשייתי. מצד אחד העובדים משפרים את תנאי ההעסקה שלהם במסגרת המשא ומתן שכלכלת השוק כל כך מקדשת, ומאידך המעסיק יודע שכל עוד הוא בסדר הוא לא ישמע מהם טענות לכל תקופת ההסכם.

אחת הבעיות המרכזיות עם הסכם קיבוצי היא ההשוואה להסכמים של עובדי המדינה, שם יש מדרגות שכר קבועות, כמעט בלתי אפשרי לפטר עובדים והוותק מהווה מרכיב מרכזי בהתקדמות בסולם השכר. סוג הסכם שכזה הוא הנפוץ כיום בישראל, אך הוא אינו האפשרות היחידה. למעשה, הסכם קיבוצי אינו חייב להיות כוללני, ויכול להתמקד רק בסעיפים מסוימים. לדוגמה, הוא יכול לא להתערב בזכותו של המעסיק לתגמל עובדים מצטיינים, ומאידך לקבוע רצפת שכר שמתחתיה אסור לשלם או להכניס לחישוב מרכיב מסוים של תוספת ותק שנתית.

כדי שהסכם קיבוצי יצליח להתקיים בימינו – זאת אומרת, ששני הצדדים יסכימו עליו – העובדים צריכים להכיר בצורך של המעביד בגמישות ניהולית, ומאידך יהיה עליו להתחשב בכך שצרכיהם אינם גמישים (לבעל בית קפה זה יכול להיות נוח להעסיק מלצרים על פי כמות העבודה המשתנה בעסק, אך שכר הדירה ואיתו מרבית ההוצאות שלהם אינם משתנים). ההסכם הקיבוצי בקופי בין הוא דוגמה טובה לכך: למשל הסעיף שקובע שכל אחד מהעובדים יתחייב לעבוד לפחות חמש משמרות בשבוע, וההנהלה מתחייבת לספק לכל אחד לפחות שלוש משמרות.

ההתאגדות היא היכולת של עובדים לקיים משא ומתן משותף מול המעסיק. הרעיון הוא שהכוח הוא אצל הבוס, והעובדים כפרטים הם חלשים – ואי לכך רק יחד יוכלו להשיג תוצאות בשטח. אך התאגדות לא תקרה מעצמה, צריך ליזום אותה. המדינה נותנת לכם כעובדים את הגיבוי החוקי: מעסיק יהיה חייב להכיר בוועד שמייצג לפחות שליש מעובדי המקום, וכמו כן החוק קובע שאסור לפטר עובד רק כי ניסה להקים ועד או לארגן את עמיתיו. כמובן שהנושא הינו הרבה יותר סבוך, ולכן הכי פשוט מבחינתי יהיה להפנות אתכם לאנשי המקצוע. כדי שלא תגידו לא ידענו, לא שמענו, לא ראינו – גם ליקטתי בעבורכם את המספרים הרלוונטיים (תגידו ששלחו אתכם מלחץ חברתי):

חדר המצב של ההסתדרות החדשה: 1700700331. שם יפנו אתכם לבעל התפקיד לפי הענף והאזור שבו אתם גרים.

אם טרם מלאו לכם 25 שנים, הרי שהסתדרות הנוער העובד והלומד היא הכתובת בשבילכם: זה הטלמסר שלהם 037651212, וגם יש להם אתר אינטרנט: www.minimum.org.il.

אם גם זה לא עזר, תמיד תוכלו לפנות לחבר'ה הנמרצים בקליניקות המשפטיות של אוניברסיטת תל אביב בטלפון 036405235.

התנצלות

מצטער על הכותרת, פשוט אמרו לי שכל אזכור אינטרנטי של המלה "הישרדות" גורר המון כניסות, אז רציתי לראות אם משתלם למכור את נשמתי לשטן. עדכון בפוסט הבא.