יואב: היכונו היכונו, חוק ההסדרים לשנת 2009 כבר בדרך. אם בחודשים שחלפו מאז אישור התקציב הקודם הספקתם לשכוח את קיומו של החוק האנטי-דמוקרטי הזה, שמחריב מדי שנה עוד ועוד חלקים בחברה הישראלית, בא היום שר האוצר רוני בר-און והזכיר לשרי הממשלה ולציבור שבמשרדו לא נחים לרגע, וכבר שוקדים במרץ על הקיצוצים של השנה הבאה.

כמו שאתם רואים, המאבק הציבורי לביטול חוק ההסדרים ולהשבת הדמוקרטיה אל תהליכי עיצוב החברה והכלכלה בישראל עדיין רחוק מלהגיע אל סופו. אבל אם בכל זאת מחפשים שביב של תקווה להיאחז בו, זו הנימה המתנצלת קמעה שעולה מדבריו של בר-און היום על השימוש בחוק: "חוק ההסדרים הוא הכרחי, אך יש צורך לשפר אותו. מדובר בכלי חיוני להובלת מדיניות כלכלית אחודה בתקופה שבה יש צמיחה מתונה יותר. אין פתרון תחליפי נכון לעכשיו לחוק ההסדרים". יש משהו מעודד מעט בכך שכששר האוצר מדבר על חוק ההסדרים כיום, הוא מסביר מיד מדוע לא מבטלים אותו או מוצאים לו תחליף.

יכול להיות שנבחרי הציבור מתחילים להבין, שהתמיכה בחוק ההסדרים עשויה לעלות להם בכוח פוליטי. מצד שני, אולי השינוי הוא בכלל אצל העיתונאים הכלכליים, שלמדו לשאול את השאלות הנכונות כשמדברים על חוק ההסדרים. כך או כך, נראה שלביקורת הציבורית על החוק בשנים האחרונות יש הישגים. מעטים אולי, אבל לא זניחים.

מה שמביא אותי לספר לכם קצת על ההיסטוריה של לחץ חברתי, שבעוד שלושה שבועות יחגוג יום הולדת שני. הבלוג הזה נולד בהשראתם של שני בלוגים אחרים שעשו חיל בשנים האחרונות ונתנו ליאיר ולי את ההשראה לקום ולעשות מעשה. הראשון, כמו שכתבנו פה כמה וכמה פעמים, היה ולווט אנדרגראונד של דבורית שרגל, שעורר בעולם התקשורת דיון בריא והכרחי שלא התקיים בו עד אז. השני היה העוקץ של יוסי דהאן ואיציק ספורטא, שבו התקיימו שיחות מעניינות ומהותיות בעניינים כלכליים וחברתיים.

מכיוון שאנחנו מאמינים שכדי להפיק הישגים פוליטיים מהדיון הביקורתי צריך לשתף פעולה ולאחד כוחות, הפנינו לא אחת למאמרים ולדיונים מעניינים בהעוקץ. משמאל גם תוכלו למצוא הפנייה קבועה לבלוג של דהאן וספורטא. גם כשהתחלנו בפרויקט נרחב ומעמיק לביטול חוק ההסדרים, שכלל ניתוח חסר תקדים של החוק בשנת 2007, פנינו באימיילים לאנשי האתר כדי לקבל מהם קצת הכרה וקצת תשומת לב. לצערנו, לא רק שמעולם לא קיבלנו תשובה או התייחסות כלשהי, בהעוקץ אפילו לא מצאו לנכון לתת לנו לינק קטן ברשימת האתרים המומלצים של כותבי האתר, שכוללת עשרות אתרים חברתיים, כלכליים ופוליטיים, שעל חלקם שמעו מעט מאוד אנשים.

לא הייתי כותב על כל זה אלמלא שיחה חפוזה שהיתה לי לפני שבועיים עם בטי בנבנישתי, פעילה חברתית שעושה דוקטורט על העוקץ. במפגש עם בלוגרים פוליטיים מארה"ב שהשתתפתי בו, כרמל ויסמן, חוקרת תרבות אינטרנט מהאוניברסיטה העברית, סיפרה לאורחים על הבלוגים הפוליטיים בישראל ועל השפעתם על הדיון הציבורי. אחת הדוגמאות שויסמן נתנה היתה פרויקט חוק ההסדרים שלנו, שלדבריה היה זה שהעלה את החוק על סדר היום בציבור בכלל ובארגונים החברתיים בפרט. בנבנישתי, שבמשך הדיון ישבה ביני לבין יוסי דהאן מהעוקץ, פנתה אלי ואמרה בלחישה שויסמן טועה, מכיוון שבהעוקץ דיברו וכתבו על חוק ההסדרים הרבה לפני לחץ חברתי.

בבלוג שלה ויסמן מספרת שכשהרצתה בכנס האגודה הישראלית לתקשורת, בנבנישתי העלתה טענה דומה. "בנבנישתי", כתבה ויסמן, "שאלה אותי מדוע אני מתעלמת מהעוקץ בכל הניתוחים שלי והביאה מידע על כך שחוק ההסדרים היה על סדר יומם של פעילים חברתיים כבר משנת 2000 וסוקר בחלק מהעיתונות הכלכלית עוד לפני עידן לחץ חברתי". את התשובה של ויסמן לטענות תוכלו למצוא אצלה בבלוג.

הדבר האחרון שיאיר ואני מחפשים הוא קרדיט על תרומתנו במאבק לביטול חוק ההסדרים, ובטח שאין לנו עניין בעימות בנושא מול כותבים מאתר אחר. אלא שדבריה של בנבנישתי במפגש הבלוגרים ובהרצאה של כרמל הגבירו את התסכול שלנו מהתעלמותם המסורתית של אנשי העוקץ מלחץ חברתי, וגרמו לנו לתהות מה פשר העניין, כלומר, אם עשינו משהו רע או שהתנהגנו לא יפה.

כמה ימים לאחר מכן התראיינה בנבנישתי לכתבה בקפטן אינטרנט של "הארץ", ונדמה ששינתה קצת את עמדתה. "על העוול שגורם חוק ההסדרים", היא אמרה לכתב עפרי אילני, "אנשים דיברו כבר לפני שנים, וכתבו על זה הרבה גם בבלוג העוקץ, שמקבץ בתוכו אנשים שעוסקים במאבקים חברתיים ובפוליטיקה של זהויות. אבל כשהבלוג לחץ חברתי קידם את הנושא, הוא הביא את המידע למגזרים יותר רחבים". הניתוח הזה כבר מאמץ למעשה את עמדתה של כרמל ויסמן, וגם אנחנו בהחלט מוכנים לקבל אותו. ועכשיו אנחנו פונים אל עמיתינו באתר העוקץ: לכבוד יום ההולדת השני של לחץ חברתי, או אולי לכבוד תחילת ההכנות לחוק ההסדרים 2009, תנו איזה לינק קטן שם ברשימה.

הון ועיתון

ואם כבר אנחנו עוסקים בשכנינו בבלוגספירה העברית, זה הזמן לאחל בהצלחה לרותם סלע, ממייסדי הבלוג הרדיקלי הקפיטליסט היומי, שמתחיל היום את עבודתו ככתב שוק ההון החדש של דה מרקר. שותפו של סלע בקפיטליסט היומי הוא אסף הדני, חבר טוב של יאיר ושלי כבר למעלה מ-15 שנים. למרות השקפות העולם המנוגדות, מערכת לחץ חברתי מברכת על כניסתם לתחום העיתונות של אנשים ערכיים המבינים את חשיבותה של המלה הכתובה ומעוניינים לשנות ולהשפיע על החברה הישראלית.