כמו שכבר כתבתי בעבר (בעבר.. לפני שבוע), בשכונה שלי יש נטייה לשמיעת מוזיקה בקולי קולות, מדענים עדיין עובדים על השאלה למה הם עושים את זה לעור התוף שלהם, קרוב לוודאי כי הווקום במוח שלהם לא מאפשר להם לשמוע מוזיקה ברמה המתאימה ולכן הם מגבירים אותה עד שכולם צריכים לסבול מבחירת השירים האיומה שלהם. (שצריך להיות ממש חירש כדי לשמוע אותם).

לכן במסגרת תוכניתי: איך להתאזן עם שכנייך, מצאתי את הפתרון, בקלאסיקות מן העבר.

גבירותיי ורבותיי המוזיקה הקלאסית מעולם לא היתה אקטואלית יותר, בטהובן בקאמבק היסטרי יותר מצביקה פיק.

לוקח אני את הדיסק הקלאסי הנבחר ומחכה לרגע המאתים, הרגע המתאים מגיע כשמאחד החלונות מתחילה לבקוע מוזיקת אימה בדמות זמר מזרחי כזה או אחר, ששר מהכלא או מעצם היותו מסומם, מגביר את הקומפק עד לרמה הנאותה (זאת אומרת עד הסוף) ויאללה הסימפוניה ה9 הלא גמורה.

אין טעם להשאר באותו מקום ולשמוע את המוזיקה בפול ווליום, אפשר ללכת לבדוק מה יש במקרר, לעשות מקלחת או לקרוא את עיתון היום. כעבור 20 דקות אפשר לחזור לחדר, וראו זה פלא המוזיקה הפסיקה ושקט ושלום ישררו בישראל.

אמן.