החיים כמובטל לא נוראים כל כך כמו שערוץ 2 מצייר את זה. אני קם כל בוקר ועושה הרבה כלום עד הערב.

נכון, החברה אומנם מקבלת את זה בעין צרה ולא נעימה בכלל (ובחברה הכוונה לפולניה הנחשבת אמא שלי ששואלת מתי אני אתחיל לעבוד) ואין לי 7 ילדים לפרנס, כלב וזוג תוכים אבל כל בן אדם צריך לקחת לעצמו חופשה שכזו. להתפנק עד מתי שמתחשק לו במיטה (למרות שבמקרה שלי הכי מאוחר זה 8 וחצי כי אז השכונה מתעוררת לפעילות ערה שכוללת לעשות הכל כדי שאני לא אשן). זה בריא לנפש.

הפרוייקט הראשון שלי:

בעקבות האובר-דוז שיש לי מלארי דיוויד והנטייה שלי להתלהב מכל שטות קטנה, התחלתי לעבוד על הפרוייקט הרציני הראשון והרציני שלי "ניסים". מי, מה, מו ואיך ממש בקרוב.

פנייה נרגשת:

דפנה, אם את קוראת את זה ובא לך להשאיל את מצלמת הוידיאו הדיגטלית שלך את יודעת איפה להשיג אותי. ובאמת צאי כבר מהשוק(ו) ודברי איתי. לא שווה לשמור דיסטנס וריחוק (במיוחד לא לפני הגיוס שלך, שהרי את לא נחשבת אם המוני חברייך לא מציפים את הבקו"ם).

עכברים:

אנשים לא מבינים כמה הפרטים הקטנים הם השטן בפני עצמו. קחו אותי לדוגמה שלפני מספר שבועות העכבר שלי בן ה3 התחיל לעשות צרות ולעבוד מתי שמתחשק לו. אחרי אותן שבועות ארורים בהם הוא עשה את הצרות הוא סיים את חייו בצורה חרישית. החלפתי אותו בעכבר וותיק יותר ששבק את חייו פחות משבוע אחרי שחיברתי אותו. כרגע אני עובד על עכבר אלחוטי איום ונורא שזז לאן שבא לו, לוחץ על מה שבא לו ועובד מתי שבא לו.

ולמה אני מספר לכם את הסיפור הטרחני הזה? שימו לב לפרטים הקטנים בחיים. במיוחד לעכברים. אתה לא יודע כמה רחוק אתה יכול להגיע איתו, במיוחד כשהוא מקולקל. תשאלו את השכנים מהרחוב ממול.

עולה לאקרנים:

זוכרים שלפני שנתיים בערך סיפרתי לכם כמה "קשה" להיות שחקן? אז במזל טוב הסרט שבו השתתפתי בערך לדקה וחצי (כולל הקרדיטים) עולה לאקרנים. דיווחים מהפריימירה המרשימה כשהיא תגיע. בינתיים סמנו לעצמכם ביומן: "תחיה ותהיה", הסרט שיוצא אחרי פרסי האוסקר הישראלי, מוזר ומעניין כאחד. בינתיים תתכוננו ותראו.

סופה של תקופה:

מחר אם לא יהיו הפרעות מיוחדות, תגמר לי תקופת המלווה שתביא לסיומה 3 חודשים (או קצת פחות) של נסיעה עם ההורים שלי. ההורים שלי מתחלקים ל-2 טיפוסים: אבא ואמא (האח להתחכמות), והם מתחלקים לתתי-טיפוס הרגוע וההיסטרית.

הזן הרגוע: הזן הרגוע של המלווה מתאפיין בשלווה הנפשית שלו. למראית עין נראה כאילו הוא בוטח בך אבל בשנייה שתתקרב לעץ בצורה מחשידה למדי הוא יתחיל לעשות לך סצינות. הוא יבקש ממך להאיץ גם אם אתה נוסע על במהירות המותרת. הוא בדרך כלל נהג וותיק שלוקח לו זמן לעכל שלידו יושב נהג חדש, כזה שנמצא עם 4 גלגלים על הכביש בקושי 3 חודשים.

הטיפוס ההיסטרי: מתנהג אותו דבר כמו הרגוע רק ללא הבטחון בך.

מזל שמחר אני מתחיל לנהוג עצמאית. למרות שלפי פתיחת השנה המפוארת שבה בכל יום אנחנו מסיימים עם לפחות 3-4 מתים בתאונות דרכים, אני אתפלא אם מהחנייה יתנו לי לצאת.

חשבון נפש:

עשיתי חשבון נפש. יצא שאני חייב 350 שקל.

לוגיקה:

"זה אמצע הלילה ואולי כבר מאוחר" אני לא יודע מתי הראל מויאל הולך לישון אבל אמצע הלילה זה ממש מאוחר. זה לא אולי זה בטוח. במיוחד עכשיו כשעברנו לשעון חורף.

משתעבד:

ביום שלישי בע"ה (חמסה, חמסה, שום בצל גזר מים, טפו טפו, טפו וטפו עלייך מרפי עם הנטייה להרוס הכל* אני אתחיל להרוויח כמה ג'ובות בזיעת אפי. את כל הפרטים המעניינים אתם יודעים שאתם תקראו, אז אין טעם לנחש.

שבוע טוב שיהיה לכולם.