איזה כיף שישראבלוג חזר לפשל ולקרוס כל פעם שאני מנסה לשלוח את הפוסט הזה (שזו כבר גרסתו הרביעית).

חוץ מהסרגל הירוק והמכוער תזכירו לי איך נענע תרמו לאתר הזה? כי חוסר יציבותו של האתר היה קיים עוד לפני מכירת הנשמה לנענע.

אז חזרתי, אתם יכולים להאשים אותי, לכעוס עלי, לירות בי או להמשיך להתעלם מהבלוג אבל זו אשמתי ואשמתי בלבד בכך שלא כתבתי שבועיים ובמונחים של אינטרנט שבועיים זה הרבה זמן, לא לכתוב שבועיים זה להפוך לסוג של שמעון פרס דינוזאור עתיק שלאף אחד לא אכפת ממנו ואף אחד מאיתנו לא רוצה שזה יקרה לו.

אז חזרתי, אתם יכולים לקרוא לזה מהדורה מיוחדת לרגל החג השני הבא עלינו טובה ומספק לנו תירוץ מעולה לעשות גשר בעבודה או אולי הניסיון שלי לאותת לכם שאני עדיין בחיים כי קרוב לוודאי שאני אעלם שוב.

והסיבה לכך היא שאם לפני חודש לא היה לי כלום לעשות החודש אין לי זמן לנשום (פרטים בהמשך)

קארמה:

הלהיט עכשיו ששוטף את העולם (וכנראה מחרבש לי את הכתיבה בבלוג) זה הקארמה, רעיון ששייך לאחת הדתות ההודית/ההינדית/הבודאיסטית/הנוצרית החדשה או משהו בסגנון הזה שקשור למפה ארוכה שמכסה לך את הגוף אבל מכריחה אותך ללכת בלי תחתונים.

צר לי לאכזב את אותן דתות אבל הקארמה זה לא פיתוח יחודי רק להם, לראש היהודי זכויות יוצרים על המקור בדמות "שלח לחמך על פני המים.." מה שאומר שגם פה היינו, ראינו שכחנו.

הקארמה זה פשוט דור שלישי לפתגם, אריזה חדשה, עיצוב ושיפצור והוספת פאייטים מה שקוראים אותו עשו לו צביקה פיק. מה שמוכיח שבכל אמונה תמיד יש את ההומו עם הטעם בעיצוב.

סופריאל:

רוני סופרסטאר נצפתה אוכלת במסעדת מקס ברנר. מעניין היה לשמוע אם היא גם אוכלת עם פלייבק

רבין:

כ4 חודשים אחרי שסיימתי את ביה"ס לתמיד (מה שנקרא בוגר) נקראתי לשוב אל הדגל ולהשתתף במחזה על רבין שיעלה, כמה מפתיע, לרגל יום השנה להרצחו בעוד כשבועיים. כנראה לרגל העשור להסתלקותו של רבין החליטו לעשות הפקה אינטרעירונית התכלול שיתוף פעולה בין כמה בתי ספר, ממש משקיעים במוות שלו.

בכל יום שנה תמיד בשעת חברה היתה את המחנכת שמנסה להסביר למה רבין היה חשוב לנו והכל מוקרא יופי יופי מתוך דף הוראות שנשלח ממשרד החינוך שכותרתו אני מנחש היתה: "10 עובדות שלא ידעתם על יצחק רבין ויעזרו לכם להעביר את השעה בשלום". כל שנה הטקסט היה חוזר והתלמידים שומעים פעם אחר על רבין בצבא, רבין בממשלה ורבין בבית.

אני לא אומר שזה לא חשוב, אבל את יום השנה למותו היה נכון אם היו מנצלים כדי להסביר על כמה זה נורא לרצוח ראש ממשלה, וכמה יש להזהר בדברים אותם אנחנו אומרים אבל במקום זאת תמיד יש את החבילה שכוללת טקס ביתספרי ושעת חברה. אין ניסיון להרחיב את האופקים אלא לנסות לצמצם אותם כמה שיותר, מבחינת משרד החינוך אם הם רוצים להרחיב את הדיעה שילכו ויקראו טורי דיעות בהארץ.

עוד נקודת צביעות למדינה היא הנבירה בעברו של רבין, תמיד אנחנו שומעים על כל מעללי רבין, רואים סרטים על גבורתו ומדסקסים על נאומיו והסכמי השלום עליהם הוא חתם, אבל מדוע אנחנו עושים זאת רק על רבין? מה לא היו שאר ראשי ממשלה, מתי בפעם האחרונה מצאנו את עצמנו מדברים על בן-גוריון ועל המורשת שלו. כל הכבוד שעושים יום זיכרון לרצח רבין אבל זו לא סיבה לספר על עברו ולשכוח את עברם של השאר.

רבין 2:

אחרי המחזמר שמעתי שהולכים להוציא גם בובות ברבי בדמותו של רבין. רבין בבגדי רמטכ"ל, רבין במדי ראש ממשלה (שכפ"ץ לא כלול) ורבין במדי נאצי.

רבין 3:

תמיד אומרים שמדינת ישראל לא מוכנה בזמן ולכן אני קורא לכל המעורבים להתכונן כבר מעכשיו. להכין בולים, סרטי ארכיון, ראיונות אישיים ומחזות זמר. הרי כולנו יודעים שאריק שרון הוא הבא בתור

רבין 4:

שני האנשים שקרוב לוודאי הכי מאושרים ביום השנה להרצחו של רבין הם שלמה ארצי ואביב גפן, הם היחידים שמחייכים כי חשבון הבנק שלהם מתנפח מההשמעה הבלתי פוסקת של השירים שלהם. פשוט לבכות לך.

חי בסרט:

הסרט אליו הצטלמתי לפני כשנתיים יצא סוף סוף אל האקרנים בישראל (יש פוסטים בנושא, תחפשו) אז כמו שנדרש נערכה הקרנה חגיגית באמצע שומקום המכונה פסטיבל הסרטים בירושלים. האולם בו נצפה הסרט תוכנן ע"י אדריכל עיוור או שפשוט לא התאים לצפייה בסרטים לאור העובדה שחצי מהקהל נאבק לראות את הסרט כמו שצריך מכיוון שישב בצידי האולם.

הנה סיכום הדברים העיקריים:

משה איבגי חבה אמבוש מתוכנן מראש והושאר מיובש לחלוטין. היה מפתיע לראות אותו בחי ולא מבצבץ מתוך עוד איזה סרט בנושא הג'ירפות ברמת הגולן- אגדה או מציאות. ואם במקרה מר אבגי מגגל עצמו לכאן אבקש את סליחתו, זה היה בצחוק ולא יותר (הוא נחמד, הוא בטוח יבין)

יעל אבקסיס ממש נחמדה. וגם רוני הדר.

מולי שפירא מישהו שהוא משהו בגל"צ זכה לשמוע את הסיפורים הכנראה הכי משועממים בעולם, מידי הנשים הכי משעממות ומשועממות בעולם. אני כמובן ניצלתי את ההזדמנות להתחלק על גבו היישר על גלי צה"ל או סתם דובר צה"ל מה שהוביל אותו לגלגל את עיני העכבר שלו ואותי להביא למסקנה שהוא אידיוט (עד שיוכח אחרת או שאני אתקבל לגל"צ או דו"צ).

הסרט עצמו, להפתעתי הרבה, עשוי בצורה טובה וממש מהנה ומרגש. אז אני ממליץ לכולכם ללכת לחיות ולהיות ולצפות ולו רק כדי לחסות על עלויות ההפקה הגבוהות.

הסרט עצמו מומלץ. לך תחיה ותהיה- עכשיו בבתי הקולנוע.

ומי שיצליח לזהות אותי מכל בליל השחקנים שם יזכה לתהילת עולם באחד מחדרי ליבי (רמז: צבע עורי הוא לא שחור).

עבודה:

סיפרתי לכם שבקרוב אני אתחיל לקבל כסף עבור עבודה. אז בקרוב הגיעה ומצאתי את עצמי צועד אל עבר סניף של רשת אספרסו בר הגדלה ומתפשטת בארץ כמו סרטן בגוף. קיבלתי את הגו'ב הסקסי של לנקות את הכלים של עמישראלחי מה שמוביל אותי לכמה תובנות מעניינות על העם בו אני שוכן ויכול לשמש בסיס למחקר מדעי ואפילו לפרס נובל, אז הסקיתו (למעשה אתם בשקט כשאתם קוראים את הפוסט הזה, אלא אם כן אתם פסיכים):

יש ביקוש רב לסלט הבריאות אבל משומה ברובו אפילו לא נוגעים (אני מאמין שהוא די בסדר, בכל זאת זה ירקות), עמישראל אוהב לחשוב שהוא בריא בין סיגריה לבירה.

נשים עם תינוקות אוהבות לבוא עם אוכל לילדים הקטנים מה שמוביל אותי להלחם בקוטג' ובגבינה הלבנה.

אנשים מוציאים די הרבה כסף על ארוחה שבסופו של דבר מסתכמת בסלט וקפה או סנדביץ' מפתיע לאור העובדה שם יכולים לעשות את אותו דבר בבית ובהרבה פחות כסף.

בכל מקרה העבודה שלי מוטלת בספק כי משומה מנהל המשמרת שלי מסנן אותי. הללויה.

יומני היקר:

אני עובד משמרת של 8 שעות ומרוויח 18 שקל לשעה-

עכשיו אני יודע איך מרגישה אם חד הורית.

נתראה כשנתראה או כשיהיה לי משהו חשוב לספר או בעוד שבועיים (הקרוב מבין כולם)

ד.