| 11/2005
ברוך הבא לעולם העמלות
עוד שבוע חלף, בשוויץ שוב נתקע עגלון על הרי האלפיים המושלגים, בסקנדינביה מודאגים כי עד עכשיו ירדו רק 5 ליטר מים וזה לעומת 7 אשתקד, בניו-זילנד פיתחו זן של כבשים שמעריץ את שר הטבעות, בישראל נפלה ממשלה, הולכים לבחירות חדשות, גבול הצפון שוב מתחמם, החורף בעיצומו וזה אומר 10 דקות רצופות של גשם, גבולות הארץ פרוצים ועמיר פרץ נבחר ליו"ר העבודה. איזה כיף שלכל מדינה יש את השגרה שלה.
בחירות או לא להיות:
במזל טוב, במועדים וששון לשמחה שוב הולכים לבחירות. מה שאומר שהשנה תהיה לי את הזכות לבחור מי מבין כל המועמדים הממש ממש ממש אטרקטיבים יצליח לנהל את הממשלה שנתיים ברצף. בחירות בישראל ממש דומות להצבעה בלוטו: רוב הסיכויים שמה שבחרת לא שווה כלום והזוכים המאושרים הם הבוסים הגדולים והמקורבים שלהם.
רביןשואו:
אחרי שטרטרתי במוח כבר כמה וכמה פוסטים אני שמח לבשר כי פסטיבל רבין נגמר, 18 הצגות חלפו להן והחיים שבים למסלולם המובטל. כמובן שהעירייה כצעד מטורף של פרגון רכשה בורקסים ושתייה ועשתה טקס קצר בכניסה לאולם, רק כדי לומר שהיינו פשוט נהדרים מה שלא מנע מהם לחלק לכל מי שאי פעם השתין לכיוון המופע עציץ בגודל חלקת אדמה ואילו למשתתפים עצמם זרקו את "התוכנייה המהודרת". מה נאמר, התרגשנו מהמחווה.
ישראבנק:
אחרי שלקחתי את המשכורת הראשונה והאחרונה שלי מהאספרסו בר בו עבדתי לרבע שעה בערך, החלטתי כי זהו הזמן המתאים ביותר לפתוח חשבון בנק שיוכל לאכלס את המיליונים האדירים שהרווחתי, כמובן שכפולני גאה נצר לשושלת פולנים אני די מחויב להמשיך את השושלת מה שאומר שאת חשבון הבנק שלי אני אפתח באותו סניף שאמי פתחה וגם לסבתי יש שם חשבון. אז צעדתי לסניף הבנק שמכניס לשרי אריסון כמה מיליונים בשעה, כדי לפתוח את החשבון הראשון והעצמאי שלי. הפקידה שקיבלה את פני היתה חביבה לחלוטין והכריחה אותי לחתום על טפסים ששבוע לפני זה היו יער קטן ונחמד בדרום ונצואלה. מספר הטפסים שעליהם חתמתי עלה באופן מפתיע על כמות הכסף שהפקדתי מה שמיד מעורר את החשד הקטן שכאן בדיוק מתקיימת המשוואה ההפוכה, ככל שיש לך יותר כסף יש לך פחות טפסים ולהפך. הפקידה הנחמדה הכניסה אותי לשרות בנקאי שהוא המילה האחרונה כנראה, והוא ניהול החשבון דרך האינטרנט כמו כן אני אקבל SMSים עם אינפורמציה מעלפת על החשבון שלי מידי יום א'. כמו כן היא הבטיחה לי את הכרטיס האשראי הנכסף שיגיע לפתח ביתי ביום חמישי הנוכחי, מכיוון שלכתוב מהעתיד אני לא יודע והיום זה יום חמישי והכרטיס אשראי הנכסף עדיין עושה את דרכו האיטית, אין לי אלא לכנות את הבנק הנחמד "בנק הזוחלים". כי יחסית לבנק שאמור להיות חמדן בצורה בלתי נלאית העיכוב בהבאת האפשרויות הבלתי נדלות לבזבוז תמוה בעיניי, אבל אני בטוח שברגע שכרטיס האשראי יגיע, יחד עם הסיסמה שלי לחשבון באינטרנט (רעיון גאוני באמת, לתת לי את השם משתמש בבנק והסיסמה תגיע מתישהו בדואר) ובעצם כל מה שיאשפשר לי להתחיל להתשמש בו, יחייבו אותי בבנק באיזו עמלת שירות תת סעיפית מה שיאלץ אותי לכנות אותו בחיבה פחותה עוד יותר "בנק הגזלנים".
פרויד המתבגרת:
איך אני מת על אותן בנות שנפרדו מהחבר שהיה להן ל3 דקות וכבר הפכו לפרויאיד בחצי שקל עם משפטים כמו "האהבה אכזרית, היא מסוכנת כמו האש" או "צריך לדעת לנווט את האהבה כדי שהיא לא תפגע בך כמו שהיא פגעה בי".
שש שנים רצה סקס והעיר הגדולה ואף פעם לא ראיתי את גברת בראדשו תוהה בעל כורחה משפטים מסוג זה.
חררטוגמנות:
מה ששווה ערך לזבל כיום במדינת ישראל הוא מקצוע הדוגמנות, היום כל ילד בן 13 שיש לו שריר וחצי ובטן שטוחה בטוח שהוא הנקסט טופ מודל, היום כל פרחת מועדונים בטוחה שהיא השירז טל הבאה, היום כל ערס וואנבי בטוח שהוא הבלסר הבא. בסופו של דבר כולם נזרקים לרחוב. בדיוק כמו הזבל.
עבודה:
שימו לב איך העבודה שהעסיקה אותי בזמן האחרון מתחילה למצוא את עצמה נמוך יותר ויותר בפוסטים, אם זה בגלל שכבר לא אכפת לי או אם זה בגלל שכבר טחנתי דק דק את כל ההברקות שלי לגביה. בכל מקרה הלכתי השבוע לאיזה ראיון עבודה שבו הבטיחו לחזור אלי תוך 48 שעות. מכיוון שאני עדיין לא כותב מתוך העתיד עדיין לא חזרו אלי. אולי אני צריך לבדוק את קווי הטלפון סביבי, את שידור האנטנות הסלולאריות ואת שירות הדואר. אולי משהו משובש בהם.
נסיעה:
לאחרונה מתחילה להתפתח תופעה מאוד מדאיגה בנסיעה באוטובוסים, לאט לאט מתפתח הנוסע העצלן. ישנם אנשים כמוני שאוהבים לשבת ליד החלון, זה מרגיע אותי, זה נותן לי משענת להשאר וזה מאפשר לי לברוח ברגע שיש פיגוע, כשהכסא שלידי נשאר ריק זה ישר מזמין כל מיני נוסעים להתיישב לידי, בחוסר רצון מוחלט כמובן שלי, הבעיה היא שכשמגיע זמני לרדת הנוסע שלצידי עושה לי טובה ומסובב חצי גוף החוצה ואני נאלץ להדחק בין הכיסא המסורדן לבין הכיסא שלפני ולא מאפשר לי יציאה נוחה החוצה. אולי הגיע הזמן שאני אתחיל לדרוך על האנשים האלו בטעות כדי שיקלטו את הרמז: כשהנוסע שלידכם רוצה לרדת, תזיזו את התחת הגדול שלכם מהכיסא ותנו לו לצאת החוצה מאוטובוס החנק!!!.
רוקדים עם סיוטים:
במסגרת הרצון שלי לחוות עולם גררתי את עצמי ועוד 3 ידידות לפלא התרבותי "לרקוד עם כוכבים". הצליחו לדחוס אותנו יופי באיזה שולחן פינתי מה שגרם לי להציץ מהגב של גברי לוי כל זמן שרציתי לראות משהו. אין צורך להרחיב על הטראומה רק אציין מספר טיפים למי שרוצה להיות שם קהל: קחו אטמי אוזניים, קחו מישהו מעניין שיעביר לכם את הזמן (או ספר), אל תשבו ליד הרמקולים, אם שואלים אתכם אם אתם קרובים של מישהו תגידו שכן ואת השכל תשאירו בבית, אתם לא תזדקקו לו.
יומני היקר:
כתיבת הפוסט תחייב אותך בעמלת שורה של 1.25.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
