אני חושב שאני לוקה בסקלרוזהבלוגית מתקדמת. זו מחלה שנפוצה בקרב או למעשה רק אצל בעלי בלוג, היא מאופיינת בשיכחה של נושאים שאתה רוצה לכתוב עליהם, יש לי את הנושא בראש, אני כבר מחבר לו שנינה בשקל ועשרה שאני הולך להצמיד אליו ואני שוכח את זה לחלוטין ומכיוון שהמצפון שלי לא מאפשר לי לכתוב פוסט ריקני על נושא אחד נוצר מצב שכל כך הרבה נושאים טובים הולכים לאיבוד בחלל הזה במוח. ניתן למצוא אותה גם תחת השם סקלרוזתווטרקולר, היא מאופיינת אותו דבר רק שבמקום כל הקטע עם הבלוג נעלמים בחלל המוח נושאי שיחה שלמים משהו בנוסח: "שמעת מה קרה בטהרן אתמול בלילה", "מה?", "קראתי באינטרנט, שהיה משהו בטהרן... עם בתים שנפלו ומשהו שקרס", "וואלה", "וואלה" וכך דועכת לה השיחה.

או שזה אולי בגלל שאני כל כך אינטילגנט שבגלל שאני חושב על כמה דברים ביחד הכל מתערבב ונעלם לי.

או שלא.

חברים:

אני מעיף מבט על עטיפת הדיסק של חברים ושואלי את עצמי: "מי לכל הרוחות ריטש להם את הפרצוף, הם נראים כל כך לא אנושיים וליסה קודרו נראית כאילו הכריחו אותה לחייך, עד שנדמה שצילמו בובות שעווה ולא אנשים בני 30".

אל תגלו:

אני מבקש לא לספר לאף אחד, אבל היום רכשתי דיסק במחיר מלא. כן ממש שילמתי עליו בכסף אמיתי (יותר בכסף של כרטיס אשראי). נשמעה אנחת רווחה בקרב חברות התקליטים שהנה, לא נגמרו הפראיירים

יום משפחה:

יום האם, יום האב, יום המשפחה העיקר שאפשר יהיה לקנות מתנות, ובגלל שביום האהבה, כמו בכל שנה, אני מוצא את עצמי שר שירי אהבה לקיר הלבנים שלי, החלטתי שהשנה אני אקנה לכל המשפחה. ובאמת קניתי, והסתבר לי עד כמה אני לא טוב בקניית מתנות בגלל הסיבה שאני חושב יותר מידי, האם המקבל יאהב את זה, ישנא את זה.

יש את השניה הזו שבה מקבל המתנה מראה האם הוא אוהב את המתנה או לא, זה טיק קטן שאי אפשר לרמות איתו, כאשר המקבל עובר ממצב התרגשות למצב קבלה אם תסתכלו על הפנים תוכלו לראות אותם מתעוותים או מוארים וכמה שלא ינסו למרוח אתכם שהמתנה מהממת, תדעו עמוק בלבכם את האמת.

טיפ לצרכן:

צאו מנקודת הנחה שהעומד מולכם שונא אתכם, עכשיו נראה אתכם.

טיפ לצרכן 2:

עודף מדויק, זונות. אנחנו לא בנק לאומי שמחרבן מטבעות של 10 ושטרות של 20 מהתחת.

קובייה הונגרית:

מישהו באמת הצליח לפתור קובייה הונגרית, אני לא מדבר על גאונים לא אנושיים, אלא על אדם פשוט מהיישוב הקטן (ביטוי עלוב). אני מסתכל על הקובייה ההונגרית (הכנס בדיחת גולש כאן) ומקבל דיכאון רק מלחשוב איך אפשר לפתור אותה.

צב-בעעע:

עוד חודש ויומיים ואני עולה על ירוק (לא סתומים, אני לא מצטרף לחברה להגנת הטבע, אני מתגייס לצה"ל).

אפשר להמשיל את המוטיבציה שלי להתגייס לאייקיו של רוחמה אברהם. כל יום שעובר זה יורד בעוד 20 נקודות.

בחירות:

איזה כיף, אני יכול להצביע. אפילו שלחו לי אישור על כך.

בחירות 2:

אני תמיד מתרגש לראות קמפייני בחירות, ואז דקה אח"כ אני מתעצבן בשביל מה לכל הרוחות דוחים את שידורי הבחירות לאוסף הזמרים החובבים המקפצים הלאה שתוקעים את המסרים הפרסומיים שלהם בכל חור ואז נגמר הש.ח של כוכב נולד 6,000

יומני היקר:

בטח שמשהו מסריח בממלכת דנמרק,

300 שנה ועוד לא החליפו את הדגים

(בדיחה תיאטרלית מפגרת)