אי אפשר היה לעצור את ההתלהבות של אולמרט מ"חגיגת הדמוקרטיה" כלשונו אתמול.

חגיגת הדמוקרטיה הזו לקחה לי בדיוק 30 שניות, (דקה וחצי אם מחשיבים את הסיגריה שאחרי).

בשביל אדם כמו ג'ק באוואר תהליך הבחירה היה מצמוץ ביום ארועים עמוס לעייפה (לכו לראות את עונה 5!), האמת גם בשביל אדם נורמלי.

הבחירות ברחוב העייף שלנו ממילא לא ממש עזרו לנמנמום היחסי שהיה בסביבת הקלפי, נספרו שלושה מאבטחים, אחד אחראי על לשאול את המצביע האם זו באמת הקלפי שלו ועוד שלושת חברי וועדת הקלפי שנראו מעט כמו שלישית כוכבנולדאיידול שהעיפו מבט עייף בת"ז שלי נתנו לי מעטפה ושלחו אותי להצביע וחזרו לדבר על אנטנות סלולאריות או משהו טכנולוגי מאוד לא מעניין.

ההתייצבות מאחורי הפרגוד אמורה היתה להיות חוויה, זו אולי אורגזמה בשביל מורים לאזרחות, אבל לי היתה התחושה כאילו נכנסתי לתא הלבשה עם יותר מידי בגדים ושיש לי תחושה שהשלישיה הנ"ל מסתכלת עליי ומנחשת מה אני מצביע, כמובן שהרגשתי מחולל ופגיע ולכן לקחתי לעצמי עוד 10 שניות אחרי שכבר הכנסתי את הפתק למעטפה כדי להראות כאילו אני ממש מתלבט לגבי עתיד ישראל (זין מתלבט, אני הולך לצבא ושם לאפחד לא אכפת מהעבר הווה או העתיד).

הכנסת הפתק לחריץ התיבה יכולה להיות פעולה נורמלית לחלוטין או מפדחת ברמות של חוסר נעימות משוועת. החריץ הוא לא הדבר הכי גדול שיש וכהשלישייה (שוב הם, המנוולים) בוהים בך בשיעמום מופגן כל כך, אתה עוד עלול לפספס את החריץ ולעקם את המעטפה בניסיון שלך לדחוף אותה לשום מקום. פעולה באמת לא נעימה.

היציאה מהקלפי ליוותה אותי בתחושה של חוסר וודאות: האם בחרתי נכון? האם באמת הקול שלי שווה משהו? והאם באמת מישהו הולך להצביע בבחירות האלה?

פעילי השטח היחידים שנראו באיזור הקלפי היו של קדימה ושל הליכוד, השאר פשוט לא טרחו לשלוח פעילים. מה שמעניין זו העובדה שכשעברתי ליד פעילת הליכוד, לא נראיתי כמו מצביע פוטנציאלי ולכן היא לא יכלה לדחוף לי את הפתקים של המפלגה שמשלמת לה שכר גבוה וכך ניצלתי מלכלוך הסביבה וגרמתי לירוקים אושר למרות שממש לא הצבעתי להם וממש לא התכוונתי לראות אותם בכנסת.

מתי הפעם הבאה שאני אוכל לחגוג את הדמוקרטיה?