ההורים שלי החליטו לארוז אותם ואת אחותי ולטוס לרוסיה.

זה היה יכול להיות נחמד אם רוסיה לא היתה מדינה שנתקעה בשלבי ההתפתחות שלה אי שם בשנות ה-60 כשהיא מדיפה צחנת אלכוהול.

באמת שאני לא מבין את כל אלה שמתלהבים מהנוף הרוסי, קיבינימט, בשביל לראות רוסים אני לא צריך לקחת את הסיכון ולטוס למדינה המפחידה הזו, אני אגש לסופר הקרוב לביתי ואהנה מהעם הרוסי במיטבו. אם ארצה לחקור לעומק את העם הרוסי  אמשיך לבורסה ברמת גן.

אני מודה שאני די מפחד ממה שילך שם, אומנם הם טסים לזמן קצר, אבל עדיין, עצם העובדה שבמגדלי הפיקוח שם הפקחים שותים וודקה כמו שאני שותה קולה, ושבמתקנים הצבאיים שלהם שכוללים בין השאר טילים שיכולים לרסק מטוס האחראים יותר שיכורים מעמיר פרץ אחרי שתי כוסות ויטמינצ'יק, זה קצת מלחיץ.

גם מה בדיוק יש לראות שם? אבטלה, רעב ללחם, שאריות עננת הדליפה מצ'רנוביל?א ברור לי כל העסק הזה.

נקווה לפחות שאת המתנות השוות ישאירו בדיוטי פרי, כדי שאם משהו יקרה להם לא תהיה בעיית משיכה.

סתם, זה ממש מגעיל. נקווה שהם ישלחו את המתנות הביתה.

קיל ביל:

אתם יודעים איזה טיפוס צריך להרוג, או לפחות לכרות לו את שק האשכים כדי שלא יביא צאצאים לעולם?

את הטיפוס הזה שכשכמה חבר'ה מתכנסים ביחד, הוא תמיד ישלוף גיטרה ויתחיל לנגן ממיטב פינק פלויד ושנות ה-70 המוזיקליות.

איך שאני שונא אנשים שמנגנים בגיטרה, כי בדרך כלל האנשים האלה לא יודעים לנגן, הרי אם הם היו יודעים לנגן הם כבר מזמן היו מקימים להקה או גוררים עצמם לכוכב נולד, אבל לא, הם ינגנו לפני כולם, והמסביב הטיפש שלהם יצטרף אליהם בשירה עליזה. זה מתחיל להיות בעייתי כשהנגן מתחיל לשיר, צריכים ליידע אותו שבשביל לשמוע חתול דרוס אני פשוט אאזין לשירתה של מרים טוקאן. בכלל רצח המוני כמו שמבצעת טוקאן במיטב שירי ישראל, לא נראה מאז מטווח הברווזים שהיה בסברה ושתילה.

אז החלטתי לעשות מעשה, קודם כל הודעתי לכל מי שמעוניין כי ברגע שמישהו ישלוף גיטרה אני אקום ואלך או אשאר ואחבוט באותו בן אדם עם הגיטרה שלו. ואז גם סיפרתי לכולם מדוע אני עושה את זה.

בינתיים אף אחד לא הסכים שאני ארביץ לזמר עם הגיטרה אז הרבה פעמים אני קם ועוזב את המקום. הגיע הזמן לשים קץ לתופעת כל ישראל שרה'לה שרון ויפה שעה אחת קודם.

זיוף:

בגלל המשבר בלחם אמיתי, נאלצים משפחתי ואני להסתפק בזיופי הלחם.

כל מיני לחמים דיאטטים, לחמים בטעמים, לחמיות, פריכיות, לחם שהופשר מהקפאה ועוד ועוד. והאמת היא שזה די מגעיל, אני מתחנן לפני כל המאפיות ואלי ישי, שחררו את הלחם האמיתי לחופשי, תנו לנו לאכול חלה אחידה, כזו שנאפתה כמה שעות לפני, התייבשה בסופר כמה שעות אחרי, נחתכה בגסות במכונת הלחם העקומה והולכת נהדר עם קוטג' ועגבנייה.

אני יודע שאין מנהלים משא ומתן כשיש שבויים בעסק, אבל זה לחם, לא גלעד שליט. אז בחייאת, שחררו לנו קצת לחם אמיתי, לחם טרי. כי אם אני אאלץ לאכול עוד פעם לחם בטעם בצל, או לחם שחור דיאטטי עם פחות מ50 קלוריות לפרוסה. באמת שמאפיות יתחילו לעלות כאן באש.

הארי פוטר ה-7:

פתאום כולם חובבים של הארי פוטר. ילדים שלא יודעים לקרוא, ילדים שמרביצים לכאלה שקוראים, ילדים שלא יודעים מי זה הארי פוטר ולמה. כולם פתאום הפכו שותפים לחגיגת הספר ה-7. תעשו לי טובה. הסיבה היחידה שיש התרגשות במדינת ישראל לגבי יציאת הספר היא כי בכל העולם מתרגשים. אבל בעוד שבכל העולם גם הילדים, גם הנוער וגם המבוגרים קראו את הספר, בישראל קראו אותו רק חובבי פנטזיה, ותולעי ספרים.

וזו הבעיה עם חגיגות ל"ג בפוטר, ממה שהחל כספר קטן שאת רוב הפרסום שלו עשה מפה לאוזן והתפשט לאט אבל בטוח, הפך למפלצת מרצ'נדייז שגוררת אחריה ילדים שגם אם תאיים על אמא שלהם לא יפתחו ספר.

לא רק התמימות של הארי פוטר הלכה לאיבוד, אלא גם כל העניין הזה של להיות מיוחד, כי כשכולם יודעים, גם הרגשת הקסם הולכת, לא משנה מה ג'קי רולינג תנסה למכור לנו.

יומני היקר:

ביוץ זה כמו ביות,

אבל לך תנסה לביית אישה מבייצת.