לאחרונה אני יודע שעובדי נתב"ג קורסים תחת עומס הטיסות.

איך אני יודע את זה? שאלה טובה. אני לא יודע את זה מקריאה בעיתונים שכל יומיים מכריזים על היום העמוס ביותר בנתב"ג, או צפייה בחדשות שם שולחים את כתבינו-לענייני-כלום להצטלם על רקע לוח הטיסות היוצא והנכנס כשאותו מקיפים פרחות הציפורניים המודבקות. אני יודע שלאחרונה יש עומס בנתב"ג בגלל שאני פותח חלון.

כן. מסתבר שהטיסות שוב חזרו לטוס מעל הבית שלי בגובה כל כך נמוך עד שאני רואה את מה שאת גברת לוינסקי עושה בשירותים של המטוס (כדי שתשטפי ידיים אח"כ). עכשיו זה לא שאני חושב שיש כאן סכנה בטיחותית שיכול לבוא איזה מפגע (נאמר אני אחרי לילה בלי שנה) עם בזוקה, או מטול RPG וליירט מטוס או שניים (אגב, הם טסים במרווחים ממש קטנים, שזו בכלל סכנת נפשות). ואז כל העונש הזה ייפסק. אני לא רומז על זה בכלל. ועכשיו כשחברת התעופה איביריה מנסה לבצע תאונה באופן עקבי כמעט זה בכלל מסוכן.

עצה לרשות שדות התעופה: תתחילו להמריא לי מעל הבית, זה בטוח יהיה שקט יותר.

כוכב נועד:

ביום רביעי ייערך גמר כוכב נולד 5. עכשיו זה לא שאני לא שמח כמו שאר הילדות בנות ה-12 במדינה הזו שכוססות ציפורניים ומתלבטות בין מעודה למארינה. איך אתם לא תתרגשו כשמבטיחים לכם הפקת ענק בכינרת(!) שבה מתמודדים זמרת עם קול שנשמע שחורטים משהו על הלוח, תימני שהתבלבל ביבשת ושר קאנטרי, ואחד שחושב שהוא רוקר והדבר הכי גדול שיהיה לו בקריירה להיות אחראי על מחלקת הקינוחים בבורגר ראנץ'. ועל כל ההפקה הזו מנצחים, זמרת חתונות לשעבר, כוכב עבר, הומו ואחד שלא מצליח להרכיב משפט מהתחלה ועד הסוף.

וואו ווליום כנרת. הנה אני מגיע.

שירות עצבי:

באמת שאחרי שכל המדינה דשה ולשה את נושא השירות הצבאי של הסלבס עד שיעמום טוטאלי והכותרות הנמיכו את זעקת 1 מ4 שבדרך כלל שמורה לחולות סרטן השד, לא נותר לי אלא לשאול את השאלה הבאה (מעיין גרסת המלך הוא עירום):

נאמר שאותם סלבס שלא סיימו שירות צבאי השתחררו ברוב המקרים דרך קב"ן על אי-התאמה (קשיי הסתגלות למי שמעוניין), אמרו לי בבקשה אם אותם חבר'ה לא מסוגלים להתמודד עם הלחץ של הצבא (משמעת, משטר קפדני של חוקים, חופש מועט ולהקשיב לאנשים סתומים ממך שחושבים שיודעים מה טוב) כיצד הם מצליחים להתמודד על לחץ כמו הפקת כוכב נולד או חס וחלילה- הפקת הפסטיגל?

דור הולך ונעלם:

קראתי בעיתון שהזן הג'ינג'י הולך ונכחד מהעולם, זו היתה אמורה להיות כתבה עצובה, אבל צירפו אליה תמונה של שמעון פרנס. ככה שאני לא יודע אם לצחוק או לבכות עכשיו.

תן דם הכל לטובה:

בשבוע שעבר, כחלק מקטע של רוח טובה, הלכתי לתרום דם.

זה לא איזה מאורע מיוחד בשבילי, תרומת הדם, וכל זמן שאני יכול אני תורם (בניגוד, למארינה מקסימילין לדוגמה).

הפעם, בזכות האחות המעט סתומה אבל הבכירה (לבחורה היו על הכתף שלוש ארונות ועטלף מה שהופך אותה באופן כמעט רשמי לסרן עטלף, בניגוד לאחיות האחרות שהיו עטלף זוטר). אז תודות לאותה אחות, אני מתהדר כרגע ביד בעלת שני צבעים האחד לבן (טבעי) והאחד משהו שנע בין שחור לסגול כהה. כן, זה לא שטף דם מקומי ופשוט, זה חייב להיות שטף דם שנמרח לי על שני שליש מהיד.

שאלת מיליון הדולר:

ואפרופו תרומת דם. תמיד נותנים לך למלא שאלון שהוא נורא מעניין מבחינת השקפת העולם של מגן דוד אדום.

כך לדוגמה נשאלת השאלה "האם קיימת יחסי מין עם גבר עד 1973?" (זה הנוסח פחות או יותר, אל תהרגו אותי) עכשיו רק מתוך סקרנות תמימה וילדותית, אם קיימתי יחסי מין עם גבר עד 1973 ואז הפסקתי זאת אומרת שאין לי בעיה שאני אתרום דם? ואם לדוגמה, קיימתי על התפר שבין 72 ל-73 יענו ב31 בדיוק ב00:00, עדיין אוכל?

למעשה, מה אותו אירוע מכונן בתרבות מד"א שמונע ממני לתרום דם אם שכבתי עם גבר עד 1973?

ומתי יפסיקו במגן דוד אדום להתייחס להומואים כאל מחלה מסוכנת ונפשית כמו שמגדירים אותה המומחים (הרב עובדיה, סתם מטומטמים) ויפסיקו לחשוב שהאיידס פורח להומואים מהתחת ולפעמים אפשר לקבל אותו סתם אם אתה מקיים יחסי מין לא בטוחים. הרי 3/4 האוכלוסיה בערך מד"א משחררת בגלל בעיות כאלו ואחרות, ואז היא באה בפרצוף עצוב לספר שאין דם. מה הם חושבים שה1/4 הנותר הוא משאבת דם תמידית?

עוד שאלה סופר הגיונית שהיתה שם: האם טסת ב-12 החודשים האחרונים? מספר שורות למטה "האם טסת ב-7 ימים האחרונים?" נהדר, מד"א בודקים עכשיו אם לקיתי באלצהיימר.

מחלה:

ב-3 ימים האחרים אני נאבק בצינון המזגנים. אחלו לי בהצלחה.

יום הולדת:

ישראבלוג בן -6. זאת אומרת שכבר 6 שנים יש פתחון פה לפרחות הרשת. מלחיץ.

שיהיה במזל.

יומני היקר:

זה לא שאני לא יכול,

אני פשוט לא רוצה.