לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

איך אומרים בוטן בלשון נקבה?


Avatarכינוי: 

בת: 37





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


6/2014

תקציר הפרקים הקודמים


אתמול בלילה לא הצלחתי להירדם. בדרך כלל כשזה קורה, אני מרגישה שהייתי יכולה להיות נורא פרודוקטיבית אילולא הייתי שוכבת לי במיטה בחושך, ועושה רשימה בראש של כל הדברים שהייתי מספיקה, כמובן, אם רק לא הייתי שוכבת במיטה בחושך. בדרך כלל אני כמובן לא עושה אף אחד מהדברים האלה אלא נשארת לשכב במיטה בחושך, רק שהפעם החלטתי שאחד מהדברים האלה צריך להיעשות מתישהו. וכך מצאתי את עצמי כאן, מעדכנת את הבלוג.

 

אז מה היה לנו?

 

אני לא גרה בארץ כבר כמעט שלוש שנים. באמצע 2011 התפטרתי מהעבודה, עזבתי את הדירה, מכרתי את האוטו, אחסנתי את כל חפציי אצל ההורים ונסעתי אל הלא נודע. עברתי ארבע יבשות. הכרתי אנשים נפלאים. למדתי לגלוש, לצלול, להשיט סירה, לנהוג בצד הלא נכון של הכביש (וגם לחנות), להסתדר עם אותם חמישה פרטי לבוש בכל עונות השנה, לדבר גרמנית ולהכיר את עצמי. והתחתנתי.

 

מה?

 

כן.

 

הכרתי אותו אי שם במסעותיי. (לא, זה לא ההוא שהוזכר כאן בשלהי גסיסתו של הבלוג, ההוא היה סתם עוד אחד מתוך אוסף הקשרים הגרועים שבחרתי לעצמי לפני שהפסקתי להיות מטומטמת). שנינו הגענו לקשר הזה מוכים וחבולים אחרי רצף של חוויות שליליות שהותירו אותנו חסרי תקווה או רצון למצוא בן זוג, ובשלב שבו רק רצינו להיות לבד. אופס.

הוא שם לב אליי באוטובוס שלקח אותנו לספארי צלילה של שבוע. הוא נכנס לאוטובוס, ראה שיש מקום רק לידי, הסתכל ימינה ושמאלה כדי לוודא שזה אכן כך, ורק אז התיישב לידי. (אני חשבתי לעצמי - "מה, אני מסריחה או משהו שהוא לא רוצה לשבת לידי?" בעוד שהוא חשב לעצמו - "וואו, מי זאת הבחורה הזאת? בטח אין לי סיכוי איתה"). אני שמתי לב אליו יום למחרת על הסיפון, כשהוא הופיע לבוש בבגד ים פצפון. (נראיתי בערך ככה: אה? וחשבתי לעצמי - "וואו, מי זה הבחור הזה? הוא בטח דוגמן תחתונים* ואין לי סיכוי איתו").

שאר הסיפור בקצרה - איכשהו קרה שהתאהבנו. המשכנו לטייל יחד עוד כמה חודשים שלאחריהם עברנו לגור ביחד, אחרי עוד כמה חודשים התארסנו ולפני כמה שבועות הפכנו את זה לרשמי בחתונה אזרחית עם 40 אורחים.

 

אף אחד לא סיפר לי שזה כזה כיף להיות נשואה! לתכנן חתונה זה כזה מתיש ומייגע, ששכחנו להקדיש זמן לעצמנו. בעצם אולי לא שכחנו, אבל פשוט לא היה לנו מתי ("שנצא לבירה?" "אי אפשר, חתונה"; "שנראה חדשות?" "אי אפשר, חתונה..."; "שנלך לישון?" "אי אפשר, חתונה!!!"). בשנייה שכל סידורי החתונה נעלמו (לא כי באמת סיימנו אותם, אלא כי החתונה כבר חלפה אז מה הטעם לתכנן) פתאום נהיה לנו שוב זמן להיות אנחנו. איזה כיף!

 

ומה עכשיו?

 

חיים סבבי

 

 

* הוא לא.

 

 

 

 

 

 

 

 

נכתב על ידי , 5/6/2014 02:19  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 





הבלוג משוייך לקטגוריות: האופטימיים , החיים מעבר לים , נשיות
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות להבוטן אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על הבוטן ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2022 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)