אז פוסט שעבר היה פריקת רגשות רצינית (של שתי מיליים וחצי? :|)
כתבתי אותו עם דמעות בעיניים =\
דמעות שדי נרגעו מאז.
דמעות שאפחד מכם לא היה יכול להפסיק.
רק אני.
והפסקתי אותם.
איכשהו :|
אני רק רוצה שכולכם תדעו שזה כל כך לא אתם.
זה הם.
אז אתמול פשוט התפרצתי עליהם,
כמו שלא עשיתי אף פעם.
אבל פשוט נמאס לי ><
נמאס לי שכל דבר שהיא אומרת הם צריכים להגיד "אמן"
שלא חשוב מה אני יעשה ומה היא תעשה הם תמיד יתמכו בה.
ושלא אכפת להם שהיא משגעת לי את השכל כל היום אבל כשאני אומרת לה מילה אחת,
אתם צועקים עלי למה אני מדברת אליה ככה.
ולא, הסליחות שלה לא עוזרות.
ולא אכפת לי כבר שהיא באה אליי ואומרת לי "שירי סליחה.."
כי היא קטנה והיא לא מבינה כלום.
פשוט כלום.
אני מקווה שזה פקח להם קצת את העיניים.
הם כל כך עיצבנו אותי =\
אז עם כל זה שרציתי רק לצאת מהבית כבר ולראות אותכם,
נתקעה המחלה הזאת ><
שבשילוב של דמעות והרבה כעס נהייתה אפילו יותר גרועה.
לא היה לי כוח לזוז מהמיטה,
רק חשבתי על מה יהייה שם,
כמה כולכן תיהיו שמחות ותיצטלמו ולא היה לי כוח,
לא רציתי להיות שמחה =\
אז אני מקווה נורא שנהנתן מהסרט,
אני בטוחה שאני יראה אותו מתישהו,
חבל.
כל כך חיכיתי לראות אותו עם כולכן
חיכיתי לערב הזה,
חבל.
3>
בבלוג זה
בכל הבלוגים
