או לפחות שביזות יום א'

מניין ימי ראשון שבהם אני צריך להגיע לצבא ירד לאפס.

אומנם עד השחרור יש כמה ימי ראשון

אבל אותם אני אבלה בחפש"ש.

המפקד שלי החליט לפנק אותי בחפש"ש ארוך

סוג של פיצוי על הטחינה היחסית שעברתי.

הימים מרגישים קצת ארוכים, אין לי יותר מידי כוח לעבוד

אבל המחשבה שהחפש"ש מתקרב עוזרת להעביר אותם.

אירגנו לי כמה ימים של עבודה מזדמנת במהלך החפש"ש

שעות לא קבועות ימים לא קובעים.

ברגע שצריכים אותי מתקשרים.

אבל המחשבה על עבודה שעושים בה כסף אמיתי

ואין צורך להתחייב לשום דבר שיכנעו אותי.

היום זכיתי לחיבוק פיל.

ירדתי מהאוטובוס והתקדמתי לכיוון הבית

בדרך חלפתי על פני מסיבת יום-הולדת של ילדים.

כמה שניות אחרי זה כשנעצרתי לפתוח את שער הכניסה

רצה לעברי בובת פיל שהופיע אצל הילדים.

הפיל הרגיש צורך עז לחבק אותי

דרך חורי העניים הצלחתי לראות שמדובר בבחורה - לא יותר.

צורה קצת הזויה לחזור הביתה

אבל מי אני שאתלונן

ערב טוב :)