אני אתחיל בסיפור
כילד קטן לא עניין אותי ספורט
לא אהדתי אף קבוצה ולא הבנתי דבר או חצי דבר בנושא.
אבל דבר אחד ידעתי,
את בית"ר אני שונא. לא בגלל הקבוצה והשחקנים
אלא בגלל האוהדים האלימים והגזענים
כילד ירושלמי כולם מסביבי היו אוהדי בית"ר
כולם שרו את שירי האליפות של שנות ה 90'
ואני מנגד נגעלתי
ידעתי שאני לא מסוגל להשתייך לקבוצה ששרה "מוות לערבים" או נוהמת לשחקן שחום עור.
אתמול גיליתי עד כמה אני שמח על אותה הבנה שאליה הגעתי כילד
אוהדי בית"ר הם חבורה של בבונים שאפילו גן חיות הוא מקום טוב עבורם.
שריקות הבוז בזמן דקת הדומיה ליצחק רבין מראה בצורה הטובה ביותר מי הם אוהדי בית"ר
עד כמה הם "אנשים" קטנים, לא נותנים טיפת כבוד לאף אחד ושום דבר.
למזלי כשהתחלתי לאהוה ולאהוד ספורט
לא שחכתי את השנאה לגועל נפש הצהוב
ולא הסתנוורתי מההצלחות
ובחרתי באלטרנטיבה האדומה בירושלים
לאחרונה (כמו שחלקכם יודעים) קמה לה אלטרנטיבה חדשה
הפועל קטמון ירושלים
קבוצה של שיתוף בין יהודים לעברים בין צברים לעולים
כולם ביחד.
במשחק האחרון אפילו עלו לכר הדשא חברי הקהילה האתיופית במבשרת
ומספר פליטי דרפור.
ביום שהגזענים הצהובים שורקים בוז בדקת דומיה ונוהמים לשחקנים שחומי עור
אני גאה פי כמה אלפים להיות חלק מהאלטרנטיבה האדומה בירושלים.
הלוואי והאלטרנטיבה הזו תשנה במשהו את התנהגות האוהדים בארץ.
*חשוב לציין כי לא כל אוהדי בית"ר הם בהמות ולא כולם שרקו
ישנה קבוצה לא קטנה של אוהדים שמעודדים בצורה יפה
אך יש קבוצה גדולה לא פחות של בהמות
והם אלו שמנהיגים את העדר.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
