נתחיל בזה שאני מגיע מבית ללא קרבה לדת

אמא שלי טוענת שהיא מאמינה באלוהים אבל לא במצוות המתלוות לאמונה הזו.

יכול להיות שגם אני כזה, כי אני מוצא את עצמי לא פעם חושב על האיש שיושב שם למעלה ומסדר את הכל.

למרות חוסר קיום המצוות במשך שנים ביום שישי עמדנו לפני הארוחה סביב השולחן

אבא עם כיפה על הראש אחי ואני לפעמים עם לפעמים בלי

מקריאים מדף את הגירסא הכתובה לקידוש ולאחר מכן מברכים על הלחם.

אולי זה עזר לנו להיכנס לתחושת ה"שישי בערב".

לאט לאט המסורת של הקידוש נעלמה מן השולחן,

אבל עדיין המשכנו לשבת כל מי שנמצא בבית סביב השולחן בשישי.

לפעמים הינו שלושה אנשים ולפעמים עשרה, תלוי במי יכל להגיע באותו הערב.

אווירה נחמדה לשבת סביב השולחן לשתף אחד את השני בחוויות,

מה שבמהלך השבוע קורה לעיתים רחוקות בגלל ההתחיבויות של כל אחד מאיתנו.

במשך שנים בזמן ארוחת הערב של יום שישי הטלויזיה דלקה,

נתנה לפעמים סיבה לשתוק,

ככל שהיו פחות אנשים כך היא נתנה מפלט טוב יותר.

עד שבאחת מארוחות השישי פשוט החלטנו שעדיף שהטלויזיה תשתוק ולא אנחנו.

אז נכון שלפעמים העובדה שחייבים לדבר גורמת לויכוחים,

אבל היא נותנת את הזדמנות לשמוע ולספר קצת יותר על השבוע שעבר עלינו

גם אם הוא לא היה הכי נעים.

מאז שהתגייסתי החשיבות של ארוחת שישי גברה אצלי,

ידעתי שזו ההזדמנות הטובה ביותר לדבר עם כולם

לפרוק קצת מהעול שצברתי במהלך השבוע.

גם כשהתחלתי לצאת בכל יום הביתה החשיבות של הארוחה לא פחתה מבחנתי.

בתקופה האחרונה העומס עלי הוא רב (לפחות כך אני מרגיש)

כל השבוע אני עסוק בלימודים לפסיכומטרי ומשמרות שוחקות בעבודה.

את מספר הפעמים שעבדתי בשישי בבוקר מאז השחרור

אי אפשר לספור גם על אצבעות שתי ידיים.

אומנם זו משמרת מעייפת ואין תמיד חשק,

אבל תמיד בסוף המשמרת לוקח אחד העובדים את הדיסק שמונח בצד במשך כל השבוע

מכניס אותו למערכת וחיוך עולה על פני כל העובדים,

זאת למרות שסגנון המוזיקה אינו אהוב במיוחד על רובנו,

פשוט כולם יודעים שהנה עוד מעט המשמרת מסתיימת

ואנחנו הולכים הביתה לנוח מעט, לאכול ארוחת ערב ולבלות עם המשפחה

דבר שאין שני לו.

שתהיה שבת שלום :)