לפעמים אני מרגיש כאילו אני חי בבית משוגעים,

והמצב הזה שוחק אותי וגומר לי את כל הכוחות.

אבא שלי אדם חזק ודמות חשובה במהלך הילדות שלי,

החל לפני שנתיים בערך לאבד קצת את שפיותו.

כרגע הוא נפגש עם פסיכולוג פעם בשבוע

ומטופל בצורה קבועה בכדורים, זאת כדי להוריד את הלחץ

ולאפשר לו שינה נורמלית.

אחותי בת ה 26 סבלה מאנורקסיה החל מגיל 15

ומאז היא בתקופות טובות יותר וטובות פחות

עכשיו היא בתקופה טובה פחות.

המצב שלה בשילוב עם המצב של אבא שלי עושה את האווירה בבית לעוד פחות נחמדה.

כדי שלא יהיה רגע משעמם חס וחלילה

הצטרפה לא מזמן לחגיגה גם סבתא שלי,

אחרי מספר שנים לא מבוטל בבית אבות יוקרתי

תזרים המזומנים נגמר וכעת

לא נשאר מספיק כסף על מנת שהיא תמשיך להתגורר שם,

וכך נוצר מצב שהיא עברה לגור איתנו.

לא, לא בסלון כמו כל משפחה אשכנזית טובה

אלא בחדר משלה שכולל שירותים מקלחת ושאר ירקות.

מצבה הבריאותי לא מהטובים ויש לה פיליפינית צמודה

מעבר למצבה הבריאותי היא גם לא הכי מפוקסת

מה שמתבל טיפה את העניינים בבית.

האדם שסובל מהעניין הכי הרבה הוא אמא שלי

היא נאלצת לשמוע את הבכי של אחותי

את התלונות של סבתא שלי שלא משנה כמה נדאג ונטפל בה לא תהיה מרוצה

ואת הצעקות של אבא שלי.

היא סובלת מכל אלו ולעיתים לא רחוקות מרגישה צורך עז לפרוק את אשר על ליבה

בחלק מהמקרים אני משמש כאוזן הקשבת.

וכך בעצם גם כשאני מנסה להתנתק מעט מכל סיפורי הבית

אני זוכה לשמוע אותם עם תוספות.

אחת התוספות היא העובדה שאמא שלי אמרה לי לא פעם אחת

שאני "התקווה שלה" או רמיזות בסגנון

כלומר היא בונה עלי שאני זה שאצליח בלימודים ובעבודה

אהנה בחיים ובעצם יעשה הכל ואשאר עם חיוך מאוזן לאוזן.

עם ה"אחריות" הזו המוטלת על כתפי למדתי להתמודד בצורה מסויימת

או יותר נכון למדתי לא לשתף יותר מידי את המשפחה במה שקורה לי

ככה הם אומנם לא ישמעו את הדברים הטובים אבל הם גם לא יאלצו לשמוע את הדברים הרעים.

אני די מסתגר בתוך עצמי כשאני איתם

מנסה להיות סוג של מגשר בין הצדדים

וכשאני חוזר לחדר אני מתמרמר לעצמי, לידידה טובה או כותב קצת כאן.

הציון שלי בפסיכומטרי איכזב אותי

לדעתי אני "שווה" ציון גבוה יותר

מצד אחד כעסתי על עצמי שהוצאתי ציון כזה נמוך ובמידה מסויימת גם אכזבתי את אמא שלי

אבל מצד שני כשדיברתי על זה עם ההורים (ומתוך ההרגל גם עם אחרים)

הייתי חייב להציג את המצב כלא נורא ואני באמת שלא מתרגש מהעניין.

כך שלא יצא לי באמת לחשוב על מה הציון אומר מבחינתי ובכלל מה אני מתכוון לעשות.

ואם כל זה לא מספיק אז יש גם כאבי ראש בעבודה

אבל את זה אני אשמור לפעם אחרת,

כי כתבתי כבר מספיק להפעם.

תודה למי שהשקיע וקרא עד כאן.

בנתיים אני אנסה להתחיל שבוע חדש בצורה קצת יותר נעימה

אולי זה גם יצליח.