יום השואה הזה הוא שונה מבחינתי.

הוא לא כמו כל ימי השואה שעברו עלי עד היום.

זהו יום השואה הראשון שבו אני לא חלק ממסגרת.

בפעם הראשונה אין לי טקס ללכת אליו

אין מי שידבר ויציג את הדברים

יש לי הרגשה כאילו מדובר ביום רגיל ככל הימים.

מאז שאני קטן הרגשתי שאני לא צריך את יום השואה כדי לזכור אותה,

סבתא שלי ז"ל הייתה ניצולת שואה

בעלה הראשון ושני ילדיה נרצחו בידי הנאצים

כשהצעיר בהם חוסל בידי חייל נאצי זמן קצר לאחר שנולד.  

למרות שהיא ניצלה מהנאצים

ההשפעה של השואה עליה הייתה גדולה.

כל חייה היא חיה את השואה, 

דברים אלו גם השפיעו על אבא שלי

והוא מה שמוגדר כדור שני לשואה.

כשטסתי למשלחת לפולין ידעתי שזה משהו שאני חייב לעצמי

לאחי, אחותי, לאבא שלי ולסבתא שלי.

הייתי חייב להיות שם לראות את המקומות הנוראיים האלה.

באותה שנה הרגשתי שאין לי באמת צורך ביום השואה

כדי לעצור רגע ולא לשכוח.

השנה בעצם הבנתי שלטקסים הללו

שבהם הייתי שנה אחרי שנה

והרגשתי כאילו אין לי צורך בהם

הייתה משמעות רצינית בשבילי.

ורק עכשיו כשאני לא חלק ממסגרת

ובעצם לא משתתף באף טקס

אני מרגיש את הצורך באחד שכזה.

לא בגלל שאני שוכח את השואה בחיי היום יום. 

פשוט כי חשוב לא רק לא לשכוח אלא גם לזכור.

"הילדה הכי יפה בגן
יש לה עיניים הכי יפות בגן
וצמה הכי יפה בגן
ופה הכי יפה בגן
וכמה שמביטים בה יותר
רואים שאין מה לדבר
והיא הילדה
הכי יפה, יפה בגן"

כבר הצלחתי להתאושש ממך, לשכוח אותך

אחרי שנתיים שישבת לי בראש ובלב.

עד ששוב ראיתי אותך

הילדה הכי יפה

העניים המדהימות שלך

הגוף היפיפה הזה

הצמה הזו

חזה שיש שיגידו שהוא קטן

תחת שפשוט בא לתפוס.

וכל זה מרחוק

לראות ולא לגעת

להריח אבל רק מרחוק.

איכשהו גם שנים אחרי שנפגשנו

ושנים אחרי אותם שלושה חודשים (קצרים כל כך)

את עדיין צובטת לי את הלב

ותופסת לי את הראש.

אלה הם בעצם שלושת המרכיבים בעיקריים בחייו של כל אדם.
(אם נתעלם לרגע מאהבה ויחסים)

כל החיים אנחנו או לומדים או עובדים או משלבים בין השניים
וחולמים לצאת לחופש.

אחת התקופות שבהן חולמים הכי הרבה על יציאה לחופש
היא הצבא, (שגם הוא סוג של עבודה רק פחות מהנה ומשתלמת)
כשאתה משתחרר אתה בד"כ עוצר קצת
חושב מה לעשות עם עצמך.

במקרה שלי ויתרתי על העצירה הקטנה הזו
ברגע שהשתחררתי מצאתי עבודה
התחלתי ללמוד לפסיכומטרי.
החלטתי פשוט לזרום עם הדברים ולראות מה יצא בסופו של דבר.

אחרי שסיימתי את הפסיכומטרי נרשמתי ללימודים
וביום רביעי האחרון קיבלתי הודעה על כך שהתקבלתי.
והחל מאוקטובר הקרוב אני אתחיל ללמוד לתואר ראשון במשפטים.
דווקא יבוא לי טוב עו"ד לפני השם

בעבודה דברים מתנהלים בערך כמו שאני רוצה
אומנם יש כמה דברים שהייתי מעדיף לשנות
ולמרות שבסה"כ בתקופה האחרונה אפשר להגיד ש"בסדר" לי בעבודה

ובכל זאת ככל הנראה אני לא אשאר שם יותר מידי.

הדבר האחרון שנשאר הוא חופש
וזה בעצם מה שאני עוד צריך להשלים לפני שאני מתחיל ללמוד.
בנתיים יש תוכניות כלליות לגבי חופש

הכיוון הכללי הוא חו"ל עדיין לא יעד מסויים,

השאיפה היא ליותר מטיול אחד

ובין היתר גם חופש מהכל קצת לנקות את הראש.
אבל צריך רק לראות שהם יצאו לפועל.

שבוע טוב :)