תעצרו את החיים! אני רוצה לרדת.

well, נמאס לי מבצפר.

יותר מדיי עומס.. למי יש כוח ללמוד?! גם כן זה..

היום הייתי עייפה. אז לא הלכתי לבצפר.. זה היה די בגלל ההופעה של אתמול.

ההופעה הייתה די בסדר.. היה מלא עומס ובלאגן ורעש כרגיל. אבל היה כיף אחרי הכל.

הלהקה שלנו עלתה עם 2 ריקודים.. היפהופ, ומחזמר כזה..

ברור שאני יותר אוהבת את ההיפהופ, אבל משום מה המחזמר יצא טוב יותר..

לא יודעת. בסוף ההופעה יצאתי עם תחושה של פספוס, החמצה. הרגשתי שיכולתי יותר..

למרות שהביקורות היו מעולות, ומלא מחמאות והכל.. אני הרגשתי רע עם זה.  גם ככה המצברוח שלי לא היה משהו, אז.. ^^.

אבל בתכלס, היה נחמד. היום צחוקים וכזה.. תעדתי הכל במצלמה =].

עברנו קורס מד"א בבצפררר..

חח היה סבבה להפסיד יומיים לימודים =].

בסוף היה לנו מבחן על להנשים בובה מגעילה כזאתת.. שכולם הנשימו מפה לפה, ירקו לבפנים, והשד יודע מה עודד..

חח אבל בסוף איכשהו הנשמתי את הגועל הזה.

טוב, החיים עדיין מגעילים. העולם עדיין אותו דבר..

אנשים עדיין כאלה צבועים.

שום דבר לא השתנה.

כל בוקר, כל יום, הכל אותו דבר.

הסיוט הזה, שלא נגמר.

העייפות הזאת, החיוכים שנגמרים,

הרצון להסתכל, ולראות את כולם נעלמים.

האנשים האלה, שאומרים שאיכפת להם,

משקרים. ולא יודעים כמה לי איכפת מהם.

ולעד, הם ימשיכו להעמיד פנים,

עד שהם עצמם ירגישו בודדים.

ובעצם הכל אותו הדבר,

הכל סיפור שלא נגמר.

וכולם מחייכים, וכולם ממשיכים,

אבל לי, כבר נגמר הכוח לחיים.

ואין למה לחכות, ואין אל מי לדבר,

ואין למה לצפות, כי זה אף פעם לא ייגמר.

כל יום, כמו קודמו, יהיה נורא כל כך.

חיים רק פעם אחת, ומזל שכך, 

 ואם אעבור את היום הנורא הזה,

איך אדע שמחר זה ישתנה?.

ואם אמעד, ואפול, למה שאקום?

למה להמשיך, אם אין שם כלום..

ובעצם הכל אותו הדבר,

הכל סיפור שלא נגמר.

וכולם מחייכים, וכולם ממשיכים,

אבל לי, כבר נגמר הכוח לחיים.