תעצרו את החיים! אני רוצה לרדת.

פיייי כמה זמן לא הייתי פה, יותר מדיי.

עדכון אחרון היה לפני כמה חודשים, כמה הרבההה חודשים..

לא עדכנתי. כנראה שלא היה על מה.

הכל נשאר בדיוק אותו הדבר..

אז כן, אוליי אני מרגישה טיפה יותר שייכת, אבל אני עדיין אותה אחת פסימית, ששונאת את הצביעות שבעולם, ושכולם שונאים אותה. [טוב, כמעט כולם.. או שלא?]

הלימודים בסדר, אנשים עדיין מאכזבים. אנשים עדיין צבועים, אנשים עדיין שונאים..

כבר אין לי הרבה מה לכתוב כמו פעם. הכל הפך ליהיות ריקני.

הצביעות רוקנה את העולם מכל דבר טוב ויפה שאי פעם היה בו..

אז כמו שנאמר, אין לי עוד מה לכתוב. אני פשוט אשים שיר..

 *אין כותרת לשיר, תתמודדו..* | מיתר.

אם מישהו מקשיב, אם מישהו רואה,

את האנשים שחיים כאן, כמה שקשה.

השקרים והצביעות, שעוטים מסכה,

מסכנה מחייכת, שמחה.

וכולם הולכים, מסתובבים מדברים,

ואף אחד לא יודע מה קורה בפנים.

ובפנים יש שממה, שמחה שהתרוקנה,

אמת ואהבה שהפכו לשנאה.

וכולם ממשיכים לקוות, ולחלום,

כולם ממשיכים להגיד שיהיה טוב.

אבל הם לא יכולים להוכיח, הם לא יכולים לוודא,

ובינתיים, כולם רק סובלים מזה.

וכל מה שהיה, כל האמת טבעה,

או שמישהו לקח אותה, והחביא אותה.

כי עובדה שהיא לא פה, היא כבר לא קיימת,

ומה שנשאר, זו רק שגרה מאכזבת.

וכולם חושבים שהם יכולים לשנות,

להחזיר את מה שהיה, שוב לחיות.

אבל זהו, זה נגמר. אנחנו מתים.

מי בכלל צריך את החיים.

וכולם ממשיכים לקוות, ולחלום,

כולם ממשיכים להגיד שיהיה טוב.

אבל הם לא יכולים להוכיח, הם לא יכולים לוודא,

ובינתיים, כולם רק סובלים מזה.

עד כאן,

מיתר.