תעצרו את החיים! אני רוצה לרדת.

נמאס לי.

אני כבר לא יודעת מה לעשות..

בלימודים אני רק ממשיכה לרדת ולרדת. בלשון וערבית, ירדתי מ100 ל90.. בהיסטוריה ל80 !.

 ובביולוגיה, 90. אחת האכזבות היותר גדולות שלי מעצמי. אני כזאת טיפשה..

ובאמת, אל תגידו "80 זה טוב, מה את בוכה..". כי אני לא צריכה לשמוע את זה.

נמאס לי כבר מכל האנשים הצבועים שאני לא יכולה לסבול יותר.

האנשים שמעליבים, שפוגעים, שמעצבנים ואפילו לא שמים לב לזה..

האנשים שלא איכפת להם ממני, ושלא שמים עליי זין. ולא יודעים כמה לי איכפת מהם..

וההורים שלי.

שאני כבר לא יכולה לסבול אותם.. הם כל כך מעצבנים.

הם הזמן זה כמה שאני לא בסדר.

למה הם לא מסתכלים על עצמם?!

כל הזמן אומרים שהם ממלאים את כל הדרישות שלי. ומה אני עושה?!

הם רוצים שאני אהיה הילדה החכמה והשקטה, שלומדת הרבה ולא יוצאת הרבה מהבית.

וזה בדיוק מה שאני עושה!

הם אומרים לי שאם אני לומדת בשבילם אז זה לא יעזור לי בחיים..

אבל מה יקרה אם אני לא אלמד? אז תגיד לי שאני חייבת ללמוד.                               

למה נראה להם שאני לוקחת ערבית בתור מגמה? ושואפת ללכת למודיעין?! כי זה מה שהם רוצים.

אני שונאתת ערבית, זה אחד המקצועות שאני יותר שונאת. שפה שאני שונאת.

לא אבל בטח, הכל לטובתי.. אני צריכה לעסוק בכמה שנים הקרובות במקצוע שאני שונאת, מתוך בחירה. איפה טובתי כאן?.

שינסו פעם להסתכל על דברים מנקודת מבט שלי.

נמאס לי שלא איכפת להם ממני.

אני כל מה שהם רוצים שאני אהיה, ועדיין יש להם תלונות.

הם שונאים אותי. וזה מאוד הדדי.

אני שונאת את המקום הזה, את האנשים האלה. את החיים האלה.

אני לא רוצה ליהיות כאןןןן. זה פשוט סיוט שלא נגמר..

הלוואי שיגמר כבר.

-מיתר-.