טוב אז הגעתי למסקנה שמתישהוווו אני צריכה לעדכן את הבלוג הזה.. למרות שהוא מת רשמית לאחר כל פוסט כן?
חבל.. דווקא הייתי רוצה את הבלוג הזה בתור מקום שאני יכולה לכתוב בו כל פעם שאני רוצה, ומרגישה צורך לכתוב..
ואני תמיד מרגישה צורך כזה. זה כנראה עניין של הרגל, ועדיין לא התרגלתי לכתוב בו קבוע כפי ששמים לב :)
אז מה חדש?
יש המון נושאים שמציקים לי בזמן האחרון.. כמו למה אני צריכה את כל זה בחיים? את הלחץ בלימודים, את הריבים
עם ההורים, את התיסכולים, אני מרגישה שלפני כל תקופת לימודים אני מוכנה להשקיע ולנצל את ההזדמנות של להוציא בגרויות שלא עולות כסף בינתיים, וניתנים לנו שיעורים כדי ללמוד את החומר כמה שרק נרצה.. הכל בא במגש של זהב, אני רק
צריכה לנצל את זה, ופשוט להשתמש בזה בצורה הטובה ביותר.. אבל תמיד יש את הקטע שנגיד נכשלתי במבחן אחד, ומאז אני מאבדת תקווה, שוכחת את הכל, אומרת שאין סיכוי, ובכלל.. זה לא מעניין אותי.. אני שוכחת כמה זה חשוב, מתעלמת,
מכחישה.. ובסוף נדפקת.. בלי להרחיב ציפיתי מעצמי ליותר.. אני יודעת שיש לי יכולות זה תלוי ברצון שלי, אבל משום מה אני לא מצליחה לגרום לזה להיות חשוב בעיניי.. להשקיע וללמוד במקום להנות? במקום לבוא אחרי בצפר ולעשות מה שבא לי? זה נראה כזה מיותר.. אבל אז... אחרי כל התקופה שאני נכשלת ונכשלת כנראה שהייתי צריכה לקבל את זה בבום וזה קרה באספת הורים.. כל העולם שלי התהפך, איבדתי את האמון של ההורים <במקרה שלי ,אחים ^^> איכזבתי, איבדתי את החופש שלי שזה הדבר הכי חשוב לי, איבדתי המון דברים מהחיים שלי.. התגובה שלי הייתה.. כאילו זיעזעו אותי, כאילו אין לי חיים!
אבל מה בעצם עשו לי? כנראה שאת הדבר הכי טוב שיכל לקרות לי עכשיו.. עשו לי wake up למציאות..
טוב אני יכולה להמשיך לנצח אבל מירב הבת זונה התקשרה :(
אני עפה לבצפר...
ויש טלפון להורים שלי! אוף
אז בנימה מעוצבנת זאת סיימתי את הפוסט ואני מקווה לעדכן קצת יותר.
ואביב ושלשול שירן אני ממש מצטערת על זה שחורה לכם שאני לא מעדכנת אבל זה לא מעניין אותי!
חוצמזה מחר יש מבחן באומנותת אז למה שאני לא אלך לחרוש? אחרי חפירה כזאת.. אני נאלצת לפרוש ללימודים.
המשך יומשגע שיהיה לכם.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
x-x-karin-x-x