ניסיתי לכתוב עלייך.
אבל כנראה
שאי אפשר לכתוב עלייך
שיר שכבר קיים.
Thank God for Incubus?
We all have a weakness
Some of ours are easy to identify.
Look me in the eye and ask for forgiveness
We'll make a pact to never speak that word again
Yes you are my friend.
We all have something that digs at us,
At least we dig each other
So when weakness turns my ego up
I know you'll count on the me from yesterday
If I turn into another
Dig me up from under what is covering
The better part of me
Sing this song
Remind me that we'll always have each other
When everything else is gone.
We all have a sickness
That cleverly attaches and multiplies
No matter how we try.
We all have someone that digs at us,
At least we dig each other
So when sickness turns my ego up
I know you'll act as a clever medicine.
If I turn into another
Dig me up from under what is covering
The better part of me.
Sing this song
Remind me that we'll always have each other
When everything else is gone.
עבודה זה טוב.
עבודה זה כ"כ כ"כ טוב.
הלוואי ויכולתי לקבל כסף על לשבת ולכתוב שירים.
הלוואי ויכולתי לקבל כסף על לעשות חזרות.
כוסאמק,
הלוואי ויגיע יום בו אני אקבל כסף ממוזיקה.
זה יהיה פשוט, וואו.
אבל האמת
שהכל
כל מה שנובע מכל העבודה הזו
שעכשיו תהפוך לעבודה קשה בזכות ותודות לחופש
פשוט שווה את כל זה. גאד.
חוץ מזה שכל פעם אני נתקלת בדילמה
"מה לעזאזל ללבוש להופעה היום?"
אז כן, נו.
אני כ"כ אוהבת א זה.
הלוואי והייתי יכולה לעשות רק את זה. כל הזמן, כל היום.
גאד, מי צריך בכלל משהו מעבר לזה?
למרות שכמו שאמרת,
עשיתי כ"כ הרבה היום ואני עדיין מרגישה שלא עשיתי כלום.
מעבר לזה,
בנתיים אני לא מקבלת כסף על כתיבת שירים וחזרות
אז הו נו, קייטנה.
אני קצת לחוצה מהעניין האמת. אני מאמינה שאני אסתדר.
אבל להשתלט על חבורה של 20 צוציקים זה לא כזה עניין שגרתי עבורי
הו מה עושים בשביל כסף בימינו.
והקטע המסריח הוא שאני צריכה עוד עבודה. גאדמט.
למען האמת, נמאס לי מפוסטים עמוקים.
אני נשברת וחוזרת לעצמי באופן מונוטוני למדיי.
אני גם מוצפת רגשות מידי פעם לפעם וגם זה עובר..
בפעם הראשונה מזה הרבה זמן שאני הולכת נגד מה שכל הגוף צועק לי לעשות
אני אסתדר, אני מאמינה.
עד מתי אעשה דרמה מכל דבר? (:
בשביל זה יש את פנקס הרשימות הנאמן שלי במחשב שרושם את כל מה שעובר לי בראש.
לא, לא בשביל זה נועד הבלוג הזה.
אני כבר לא יודעת בשביל מה הוא נועד, למען האמת.
שלוש שנים, הייתם מאמינים? החודש.
הייתי ממליצה לכם לא ללכת לפוסט הראשון ולא לקרוא את פליטת המחשבות שלי מאותה תקופה
אבל הרי שתעשו זאת בכל זאת.
הייתי מוחקת אבל הו נו, בשביל מה?
הפכתי מילדה קטנה שמבואסת מזה שהיא לא שייכת לשום מקום
לנערה ספק אופטימית ספק פסימית שיצרה מעצמה כמעט כל מה שרצתה להיות כשהייתה אותה ילדה קטנה.
מדהים, אתם לא חושבים?
כן, אני מרוצה מעצמי.
בילבולי שכל, שוב, עוד קצת.
אני חושבת שאלך לי לישון.
And my heart is yours
It's you that I hold on to
Yeah that's what I do
And I know I was wrong
But I won't let you down
No, yeah I will, yeah I will
Yes I will, oh...
Sing ohh.....
Cry ohh....
I saw sparks.
I saw sparks.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
